הרחבה של הכותל נקיה, מבריקה ממש. אני מורידה את כפכפי תשעה באב והולכת עליה יחפה, מוזר, היא זכורה לי שחורה, דביקה, עכשיו מתחת לכפות הרגליים שלי היא קרירה וחלקה בקור של הבוקר המוקדם של ירושלים. לא משנה שאמצע אוגוסט, לא משנה שבימים האחרונים היה חום מוות, איכשהוא יש קרירות-עד בירושלים. מעלי רועד כבש העץ של […]

בבית הכנסת של סבי ע"ה בבני ברק, שטיבל קטן של חסידים בלי רבי, ירדו מדי ליל תשעה באב ליטרים של דמעות. סבי וחבריו ישבו בחושך, אמרו את הקינות בבכי, לאור נרות, וחיו את תחושת החורבן. הקינות שאותן אמרו חוברו אמנם לאורכן של אלפי שנות הגלות, אך באוויר עמדה תחושה קשה של אבל וחורבן, כמו ביהודה […]

אחד הדברים הקשים למי שפירקו בית, הוא הסליחה. רובנו מתקשים לסלוח. אולי אנחנו לא סולחים לעצמנו על שאפשרנו כל כך הרבה לפני שהלכנו או נעזבנו. אולי אנחנו לא סולחים לגרושים שלנו על מה שעשו לנו, להורינו שבגלל החינוך ובגלל מה שראינו בבית, ככה קרה לנו. אולי אנחנו לא מצליחים לסלוח לשכנים שלנו שראו ושתקו, או […]

בדיעבד שעשעה את עזרא העובדה שהדבר הראשון ולמעשה היחיד שחשב עליו בדקות הראשונות היה שהנה באה לסיומה מחלוקת ענקים בין רש"י והרמב"ם. השעה הייתה ארבע ועשרה לפנות בוקר, ועזרא, המנקה המסור והצנוע של רחבת הכותל המערבי בשלושים השנים האחרונות, ירד כמדי יום במדרגות היורדות מהרובע היהודי לרחבת הכותל. וכמדי יום, גם הפעם נעמד לרגע אחד […]

לפני 15 שנה, ערב תשעה באב, עליתי לראשונה בחיי להר הבית עם חבריי לישיבה. האווירה כאילו נוצרה במיוחד לצורך המעמד: חורבן כפשוטו. כל מי שניסה למלמל פסוק ספג צעקות מהשוטרים המלווים, אנשי הוואקף נצמדו אלינו, וחבורות הנשים צרחו סביב כל יהודי באופק. שועלים הלכו בו ועדיין מהלכים. יותר מעשור לאחר מכן עליתי להר בפעם השנייה […]

אוהבים להשתמש בדימויים של חורף כדי לתאר חורבן, הערפל הסמיך, הגשם שהעננים בוכים עלינו, העצים העירומים מלבלובם. אבל לוח השנה היהודי שמחובר כל כך לעונות השנה הארצישראליות שולח אותנו להתאבל דווקא בקיץ. מבעד לעומסי החום קל להרגיש את הלהבות שאחזו בקירות המקדש, השרב מבשר בקלות על השבר המר שפקד אותנו והאדמה החרבה מזכירה כמה צמא […]

קשה לברוח מזה: לא כל המטען של תשעה באב רלוונטי לדורות האחרונים. לא, אני לא מדבר על חוסר הכמיהה לבית המקדש. בית המקדש חסר היום כמו שהיה חסר באלפיים השנים האחרונות, ומי שלא מרגיש את זה צריך לדעת שהגעגוע אליו הוא כמו שריר שאפשר לפתח. אלא שהאבלות של תשעה באב לא סובבת רק סביב החורבן; […]

כל מהותו של תשעה באב היא מה קורה כשאין יותר בית. ביום הזה נדבר על אידיליה וחלום שחרבו יחד עם בית המקדש ועל גלות כואבת ומנוכרת. נזכיר את הזלזול בהכנסת אורחים אל הבית, דרך סיפור על קמצא ובר קמצא. וכמובן בפרשנות מודרנית ניתן מקום לבתים שחרבו בגירושין, שאולי באמת רק השכינה יכולה להבין את הכאב […]