בכתבתה של פנינה גפן, "איזו מכינה", שפורסמה כאן בשבוע שעבר, תוארה תופעה שאיש לא חולק על קיומה: בנות דתיות, בוגרות מערכת החינוך הדתי, פונות במספרים גדולים למכינות מעורבות. בין השורות ובדברי חלק מהמרואיינים הובעה דאגה מפני חילון הבנות הדתיות, וממתן לגיטימציה לעירוב דתיים וחילוניים. אך בעיניי חשוב יותר לשאול מהי הבשורה הדתית והרוחנית של עולם […]

הוא נקשר לחסידות חב"ד, פיתח משחק קבלי מסתורי, התאשפז פעמיים בגלל "אורות גבוהים" ועדיין נמצא בחיפוש. אוררם אגם – בנו של האמן המפורסם – מגלה מדוע אינו מקפיד כיום על אורח חיים דתי בצורה מלאה, ומסביר כיצד גם יצירתו של אביו מושפעת באופן עמוק מהקבלה

"90% מילדי החינוך המיוחד שבזרם המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי) הינם חרדים. ילדים אלה מופלים לרעה מול הילדים בחינוך הרגיל ביחס לשכר הגננות, ברמה של כמעט 50%. אז מי משלם את הפער? המוסדות, ש"מגרדים" את קרקעית התקציב הזעום שבידם, כדי לשלם לגננות את הפער. לילד המיוחד שלי לא נשאר כסף לציוד שילד חילוני מקבל". אליעזר היון לא מתעייף מלזעוק