קוראים לה מאיה. בעצם דנה. בעצם קרן. מאידנק. היא גרה בתל אביב. נולדה לא רחוק. בכרמיאל. היא לומדת לתואר. תחקירנית בתכנית בוקר. עוד תגיע רחוק. מתאמנת באותו מכון עם נינט. עושה יוגה. יש לה כלבה עם 3 רגליים. תאונה. בקשר מצויין עם ההורים. הם לא מבינים אותה. יצאה שנתיים עם סופר. שנה עם דילר. כבר חודשיים שהיא עם מעצב. וזה מרפא. זה מה זה מרפא. מרוויחה 4400 שקל בחודש טוב. משלמת שכירות 2100.ויש לה דעות. חבילה מעוצבת של דעות. בחודש האחרון, שהיה גדוש בקונפליקטים ודילמות עד לעייפה, היא שיפצרה ...

השר יעקב נאמן אמר שפה תהיה מדינת הלכה. הרב עובדיה אמר שפרס הוא קוף. הרב עובדיה אמר שפואד הוא דב שמן מרקד. הרב עובדיה אמר שדליה איציק היא קרפדה מאופרת. הרב עובדיה אמר שמתן וילנאי הוא ג'ירף עם קול של קנגורו שאכל יותר מידי פריכיות אורז.הרב מלמד אמר שאי אפשר לסמוך על קציני צה"ל. אלי ישי אמר משהו על מחלות. הרב ליצמן אמר שתועבה זה רע ושלמייקל ג'קסון היו כינים. לז'אנר יש שם. קוראים לו "דוס נקודותיים". כלומר, כותרת הצועקת "דוס: ככה וככה". כלומר, ...

מסתבר שבהפועל תל אביב גם כשכל כך טוב, יכול להיות כה נורא. ואיזה מסכנים האוהדים, שר פעם אריק איינשטיין, והיום צריך לתקן את זה ל"ואיזה מוטרפים הבעלים", ובסוף, כרגיל, האוהדים יהיו מסכנים, כמו תמיד, כי רק בהפועל תצוץ מאיפשהו הלוזריות גם בעיצומה של חגיגת וינריות שלא היתה כאן אף פעם. מעולם לא בעטו מעטים כל כך בדלי חלב מלא כל כך ממנו שתו רבים כל כך. ובמילים אחרות: מוני ואלי היקרים, תרגיעו ומיד. לפני שיהיה מאוחר מדי. אולי בעצם כבר מאוחר מדי. כשאתם הולכים לישון וקמים בבוקר ...

את שיעור המבוא החשוב ביותר שלי בעיתונות, קיבלתי בזכות האנגינה הכרונית של גיל ריבה.בלילה אחד מלילות אוגוסט 2001 צלצל בבהילות מפיק טלויזיה מן השורה הראשונה והציע הצעה שאי אפשר לסרב לה: כיון שליום המחרת נועדו צילומים לגיל ריבה לקראת משדר הפריימריס המרכזי של ערוץ 10 הטרי, למה שמכונה "כתבות צבע על המתמודדים", וכיון שגיל ריבה חולה אנוש וכרגע נמסר כי לא יוכל להגיע למחרת לצילומים - הריהו מציע לי את הזדמנות חיי: לצאת ולעשות אני את שתי הכתבות, על שרון ועל נתניהו ואף להציג ...

המפגש עם המספר על הזרוע יהודי קטן קומה, מעט שיער אפור ש"פיאר" את קרחתו. אפו ארוך, כיאה ליהודי, הטיל צל תמידי על פה קטן. ששני קמטים עמוקים תחמו את שפתיו הקצרות. גבות עבות שהטילו צל על העיניים. מתחת לסבך הגבות הציצו עיניים חכמות, עיניים מאירות, מתעניינות, צבען ירוק דלוח. סתם בן אדם, אחד שרובינו לא היינו שולחים בו מבט נוסף. את הפנים נשא גוף רזה, כמעט שלד עצמות, גבו כפוף, גיבנת קטנה מוסיפה את החותמת, לפניך שבר אדם. שדיבר בקצוות פיו היה מתאסף רוק, מפעם ...

הנה הוא עם ג'יפ הסיור, כולו מאובק, משקפי האבק מופשלים על מצחו. הנה הוא נשען על משאית ענק המוליכה טרקטור D9 לאילת. הנה הוא מציץ מדלת האוטובוס כנהג שהוליך חיילים עד רפידים. ועוד תמונה, הוא מדריך תיירים בכבישי הארץ והם מריעים לכבודו. מה קרה למושקו (שם בדוי)? הוא היה גבר שבגברים, לחיצת היד לשלום איתו היתה 'מחרבת' לכם את כף היד לדקות אחדות. האמת, עדין הוא גבר שבגברים, שמתכנסים החברה בדשא ביתו והוא מכין/מנגן על המנגל, באותם הרגעים אף אחד מחבריו אינו חושב על כמויות הכולסטרול מהבשר מהפיתות ...

התור לכרטיסיה הנכספת ושר התחבורה. הקוטג' והכסף הגדול. קטנה רכה בת שנה ושמונה חודשים במיטה הגדולה בבית החולים. ומשהו צונן לקיץ ומה יקרה אם תפרוץ מלחמה? יום שלישי חביב וחם בעיר ראשון לציון, השעה שש בבוקר, סמוך לתחנה מרכזית הישנה משתרך תור ענק, חלק מהממתינים פורץ אל המדרכה והמון אנשים עצבניים מחכים לפתיחת הקופה. קשישים, קשי יום, סתם עצבניים עומדים נבוכים מול התור הארוך. הקהל הרב ממתין כבר משעות האור הראשונות לפתיחת הקופה, אותה קופה בה יקבלו כרטיס חדש להסדרי התחבורה שבאים עלינו ...

זהו סיפור די בנאלי על בנק, על זוג צעיר ועל רמאות מתמשכת. פרטי הסיפור והנפשות הצעירות נסתרות באפלולית של בושה. אז הנה סיפור, לא מיוחד, יש כאלה רבים. בני הזוג ע. הגיע למעמד החתימה על קניית דירה, הם היו כבר בתחתית האפשרויות הכספיות, וחובות מעבר לאוזניים. המשפחה גוייסה למאמץ, כל מי שיכול תרם את חלקו בסכומים שונים לעזור לבני הזוג. הימים ימי המחאה, בשדרות רוטשילד בתל אביב אוהלים זרועים, וצעירים זועמים צולבים את מחיר הקוטג'. אבל לצעירים שזקוקים להחזיר חובות, ולשלם סכומים מטורפים ...