בפרשת השבוע דנה התורה בנגע הצרעת ומונה שלושה סוגים של צרעת: צרעת הבית, הגוף והאדם. הגמרא במסכת סהנדרין (עא ע"א) מביאה בשם רבי אלעזר בן רבי שמעון, שלמעשה לא היה וגם לא יהיה בית המנוגע בצרעת, אך התורה בכל זאת כתבה פרשייה זו, על מנת שילמדו אותה ויקבלו שכר על הלימוד. בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה, האם עשה דוחה לא תעשה.

ישנו דיון גדול בשנים האחרונות בתוך הציבור הדתי, האם המדינה הזאת היא "ראשית צמיחת גאולתנו" או חלילה "ראשית צניחת גאולתנו"? ברצוני להציע תשובה לכך מתוך הפרשה.