הוראת השעה שהופצה לבתי חולים ומתירה להורים שכולים לבקש לשאוב את זרעם של יקירם שנפטר, לא יכולה להחליף הליך חקיקה מסודר. ראוי להתוות את כיוונה ואף את גבולותיה של הדרך החוקית להביא ילדים לעולם מן המת

עד היום, בגלל מחסור בשירותי חירום בפריפריה, פצועים קשה הוטסו לבתי חולים רחוקים באזורים מרכזיים. המלחמה הוכיחה שגם במערך הטראומה נדרש חיזוק משמעותי ליד הגבולות. התוצאה: זיו בצפת וברזילי באשקלון יצטרפו לרשימת המרכזים הרפואיים שיכולים לטפל בפציעות קריטיות. כעת מתחיל המרוץ לגיוס מנתחים ורופאים

כבר שנים מתריעים על כך, אבל לגרירת הרגליים יש מחיר. מאושפזים רבים עלולים להישאר ללא מיגון במקרה של התרחבות המלחמה. בבתי החולים סורוקה וברזילי שניצבים בחזית המערכה - המצב חמור יותר. מי ערוך לכל תרחיש ומי עדיין לא מוכן להתמודד עם איומי הרקטות?

"אני יודעת מה עובר עלייך, גם אני איבדתי הורה". את לא יודעת, כל אחד חווה אובדן ואבל בצורה שונה. אז איך בכל זאת נתמוך במי שחווה אובדן - כאשר התגובה האנושית לחרדה ולאיום היא בכלל לקום ולברוח? מה כדאי או לא כדאי לומר? פסיכולוגית שיקומית, שחקרה את הנושא, מספקת לכם שמונה כללי אצבע חשובים

לא משנה במה תבחרו - ריצה, רכיבה, הרמת משקולות או אפילו יוגה - לפעילות גופנית היכולת להשפיע באופן משמעותי על מנגנון הורדת רמות הסטרס בגוף. בימים לא רגועים כמו שעוברים עלינו, לפעמים זה כל מה שצריך. משיפור ברמת ההורמונים והמוליכים העצביים בגוף, עד עלייה בתחושת המסוגלות והמוטיבציה - כך זה עובד