אלוף ה-NBA לשעבר ואגדת בוסטון סלטיקס סימן לדונצ'יץ' מטרה, ואמר את "החרא שאף אחד לא רוצה להגיד" על כוכב דאלאס מאבריקס

סדרת הגמר יוצאת לדרך: הצהובים שנחו היטב בונים על חזרה של אחד מהפצועים לפחות, וההיסטוריה לטובתם באופן חד צדדי. אנגולה מתקרב לכשירות אצל דדאס, מיילס יכול לשחק וגם אלכסנדר בתמונה

בתגובה לסדרת הדוקו העוסקת בקריסת ארגון ההיאבקות שהתחרה ב-WWE באמצע שנות ה-90', ריק פלייר מצא את שלושת האשמים. התגובה גררה רמיזות להשתכרות, אזכור של בנו המנוח והתנצלות אחרי 25 שנה

כלקח ממקרה גלוך, מטרת מכבי תל אביב תהיה למכור את החלוץ למועדון שישביח אותו, ולהשאיר לעצמה אחוזים ממכירה עתידית. במועדון בטוחים: אם לא יגיעו הצעות בקרוב, זה יקרה אחרי המשחקים האולימפיים

אחרי שנמלט מהמשטרה והחליף בתים, הסמל של ריאל סוסיאדד, שבישל שלושה שערים במונדיאל 2002, נכלא לתשעה חודשים על תקיפת אישה

רזבאן ראץ, מגן העבר של שחטאר דונייצק, נזכר איך מירצ'ה לוצ'סקו האשים אותו לעיני המצלמות אחרי התבוסה 5:1 בליגת האלופות ב-2011: "הדחף הראשון היה להגיב פיזית, אבל הבנתי שזה יהיה סוף הקריירה שלי"

הגארד סיכם בוונציה, אך ייתכן שהאדומים יצליחו להשאירו לעונה הבאה. אקס הפועל חולון אחריו ברשימה. הינאס יקבע את זהות המאמן, כשאליפות תבטיח לדדאס המשכיות. פלטין מועמד לצד נועם יעקב

הסיפור המרכזי של גמר ה-NBA עד כה הוא הכוח הקולקטיבי של בוסטון. אם צריך היה לבחור MVP לאחר שני משחקים, יש חמישה שחקנים של הסלטיקס שניתן לבנות עבורם קייס מתקבל על הדעת. ככל שבוסטון תתקרב לתואר סוגיית ה-MVP תתפוס מקום יותר ויותר משמעותי. ההמלצה שלי היא לשחרר, לעזוב את הדיון הזה. הקבוצה הזאת היא קולקטיב, שהעוצמה שלו נעוצה בקיום המשותף של חמישה שחקנים שלמים כל כך שיודעים לשתף פעולה באופן שמאפשר לכל אחד מהם לבוא לידי ביטוי מתי שזה מתאים לקבוצה. מבחינתי אפשר לתת לכל החמישה את התואר ביחד. בדרך כלל כשקבוצה מובילה 0:2, בטח בגמר, מדברים על הניצחון של המאמן המוביל בקרב השחמט מול יריבו. הפעם הדימוי הזה פחות מתאים. אם מתעקשים לחשוב על הגמר במונחי שחמט, אז צריך לחשוב עליו כתחרות בה לאחד השחקנים יש חמש מלכות. ג'ו מאזולה עושה שימוש נהדר בכלים שלו, זו ההכנה הטובה ביותר של בוסטון לסדרה בפלייאוף הזה, גם הגנתית וגם התקפית, אבל נתוני הפתיחה כל כך טובים שזה לא הוגן. העבודה החשובה יותר של מאזולה היא בבניית הקבוצה הזאת לאורך השנה. בראד סטיבנס, בשורה של מהלכים לא מובנים מאליהם, ארגן לו חמישייה מוכשרת מאוד, אבל בפתיחת השנה בוסטון לא סומנה כקבוצה הבכירה בליגה. קשה היה לדעת איך כל חלקי הפאזל הזה ישתלבו ביחד. מאזולה בנה שיטה פשוטה ויעילה, ובעיקר נתן לשחקנים שלו חופש לזרוק כל שלשה מתקבלת על הדעת שיש להם. עם סגל בו כל מי שעולה על הפרקט קולע שלשות, בוסטון לא הפסיקה לזרוק מבחוץ, הכריחה הגנות להגיב וניצלה את מה שנפתח כשהן מגיבות. זה רוב הסיפור של ההתקפה ההיסטורית הזאת. גם בהגנה, הנוכחות של כל כך הרבה שומרים איכותיים אפשרה למאזולה לבצע הרבה חילופים ולהביא מעט עזרה, כך שקשה לפרק את ההגנה שלו. אל סטיבנס ומאזולה ניתן לצרף את ג'ייסון טייטום ככוכב מסוג מאוד מסוים. יש סופרסטארים שהכל חייב לעבור סביבם, ויש כאלה שנהנים להיות חלק משיטה שעובדת גם כשהם לא תמיד במרכז שלה. סביב טייטום, וג'יילן בראון ככוכב המשנה, ניתן לבנות חמישייה מוכשרת כל כך בה כולם מרגישים שיש להם מקום לבוא לידי ביטוי, בלי קרבות אגו ובלי תסכולים. ככל שטייטום מתרחק מתפקיד הסופרסטאר הסטנדרטי, מה שמעורר לא מעט ביקורת עליו, הוא מתקרב להיות שחקן שיכול לתפקד כציר המרכזי בקולקטיב. מאוד יכול להיות שבעוד שבוע-שבועיים טייטום יהיה אחד מהכוכבים האלה שזוכים באליפות אבל מישהו אחר בקבוצה שלהם זוכה בתואר ה-MVP של הגמר. על פניו, זה מעיד על כוכב לא מספיק טוב ולא מספיק דומיננטי, כזה שהתמזל מזלו להיות מוקף בשחקנים איכותיים. אבל מנקודת מבט אחרת, זאת יכולה להיות גם מחמאה גדולה. הרי שני האחרונים שזה קרה להם הם טים דאנקן וסטף קרי. בעוד שטייטום עדיין רחוק מהכישרון והדומיננטיות של השניים האלה, נראה שיש לו את התכונה שמאפיינת אותם שמאפשרת לשחקנים לגדול ולהגיע לשיא לידם, שמאפשרת לבנות סביבם קבוצות היסטוריות.