רגע אחרי יום השבתון לרגל הבחירות, מגיעה חגיגה נוספת: יום הקולנוע. בחמישי הקרוב, הכניסה לכל הסרטים בכל האולמות תעלה עשרה שקלים בלבד. הנה חמש המלצות

טל ברנשטיין הגישה לשופטים מנה שלדבריה לא מייצגת אותה ("אני הרבה יותר מדויקת, המרנג לא התייצב לי"), אבל מילא זה - כשהיא פגשה אותם היא בקושי הצליחה לנשום: "אני מתרגשת בטירוף"; האם היא עברה את האודישן? צפו בהצצה

1. הקלישאה אומרת שמדינת ישראל מתעוררת כל פעם לבחירות בתחושת דז'ה וו. המדינה חצויה. ההכרעה גבולית. המסרים רעילים - ואז שוב הולכים לקלפי. על פוליטיקאים אין טעם לסמוך, אבל על ההרגלים של הישראלים אפשר גם אפשר, ועל הטלוויזיה הישראלית - בוודאי ובוודאי. ומפני זאת, גם הפעם לא היה קשה לנחש שיום השידורים המיוחד בערוצים המסחריים לרגל הבחירות יכלול תערובת של רעש אינסופי וטמטום אינפנטילי. יש על מי לסמוך. בשעות מסוימות נדמה היה שלא מדובר ביום חגה של הדמוקרטיה, אלא בקפיצת ראש של התקשורת לתהום. הבוקר כבר בישר רעות. זה מול זה, באופן סימולטני, תכנית הבוקר של רשת זימנה למסך את אמן החושים שימי אטיאס כדי שיחזה את תוצאות הבחירות. הבעיה היא לא עם אטיאס, שזכותו להתפרנס ולחזות כל מה שרק ירצה, אלא עם מי שחושב שקסמים וטריקים זאת דרך הגיונית לתווך לציבור עניין כל כך מהותי. הבעיה היא עם מי שאומר לציבור: הכל קשקוש משעשע.

במה שהפך כבר למסורת, "ארץ נהדרת" סיכמה את מערכת הבחירות בקליפ ושיר מושקעים, הפעם על בסיס "סהרה" של טונה ויסמין מועלם. צפו

את ההצלחה האדירה של העונה הראשונה שלה, "הלוטוס הלבן" חייבת ללא מעט דברים: הצילומים המרהיבים, הכתיבה העוקצנית והשנונה של היוצר שלה מייק ווייט, המשחק הנפלא של כוכביה והפסקול עוכר השלווה ומעורר החרדה שלה. אלא שכמו בכל יצירה טובה באמת, מה שגרם לה לבלוט הוא זיקוק של תובנה על עצמנו (או לפחות על אחרים שאנחנו מכירים היטב) שהעדפנו להדחיק במקרה הטוב. כל הרעיון של חופשה, בוודאי אחת במקום אקזוטי ומפנק, הוא בסופו של דבר תרגיל על עצמנו: המחשבה שנוכל לברוח מהצרות, למצוא מחדש את הגרסה הטובה של עצמנו שאבדה בתוך השגרה השוחקת. "הלוטוס הלבן" טענה ששום דבר בעצם לא משתנה - אנחנו אותם אנשים עם אותן חולשות, הדבר היחידי שמשתנה הוא הקורבנות שלהן.