הסופר והמשורר איל מגד, מי שהיה בעבר חברו הטוב של ראש הממשלה נתניהו, פרסם טור בעיתון "הארץ" שבו כתב כי ראש הממשלה "יחריב את ישראל". "הוא יהיה מחריב המדינה, מאחר שאין לו ברירה אחרת", כתב. "נתניהו שבוי בשיגעון הגדלוּת של דיקטטור, שרואה במדינה את רכושו הפרטי. הוא כל כך התרגל לשלוט, שאינו מסוגל להשלים עם מצב שבו מישהו אחר יתפוס את מקומו. מבחינתו, פינוי השלטון כמוהו כהעברת בעלות על נכס. ביבי הוא כמו בעל קנאי, שלא יכול לדמיין את אשתו בזרועותיו של אחר. זו הפרעה שאין לה מרפא. אני מתחלחל כשהמילים האלה יוצאות ממני. בכל זאת, אדם שתמכתי בו לאורך שנים. שהחשבתי אותו לידידי, וחשוב מזה, ראיתי בו מדינאי בעל שיעור קומה, שעיקר מעייניו נתונים לשלומה ולביטחונה של ישראל". מגד כתב עוד כי הוא חש בושה עמוקה מכך שלראש הממשלה אין שום בושה, ואף כינה אותו "רודן". "דברי הימים מלאים ברודנים מהסוג הזה. בפרק היסטורי שאותו מכיר נתניהו היטב אפשר למצוא דיקטטור ידוע לשמצה עד מאוד, שהיה נוקט באופן סדרתי במילה 'מוחלט': 'ניצחון טוטלי', 'מיטוט טוטלי'. ללא פשרות". עוד כתב כי נתניהו ישלם על חשבון הציבור בישראל כל מחיר ובלבד ששלטונו לא ייפול "ולכן, למרבה הזוועה, אין סיכוי שהמלחמה תסתיים בעתיד הנראה לעין. לא מרצון ולא על פי היגיון. הימשכותה לנצח היא המחסום היחיד שימנע את הקטסטרופה הפרטית שלו. המלחמה תסתיים רק עם הפלתו של נתניהו. מי ששוגה באשליה שאפשר לחכות לגלגלי הדמוקרטיה במסעם האטי לקראת חילופי השלטון — בעיקר אלה הדבקים עדיין בנתניהו — מוטב שיתפכח במהירות מאשלייתו. פעם אחר פעם אנחנו עדים להחלטות המתקבלות לא לטובתנו, אלא לטובתו האישית של נתניהו, שהישארותו בשלטון היא בעיניו חזות הכל. אבל קצבו של ההרס מהיר ודורסני, ואם חָפֵצי מדינה אנחנו, עלינו לזרז את המהלך שימנע את החורבן הזה".

ב-7 באוקטובר החומות שלנו קרסו, ואיתן גם החומות שלי. נשארתי חשופה ולא מוגנת, אבל כשנגמרו המילים ונשארה רק המוזיקה, התאהבתי במקצוע שלי מחדש | המלחמה לימדה את יובל דיין לקח חשוב שהיא לא תשכח. מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד

הנוף משתנה, וגם אני לא מי שהייתי: מהצער והפחד שחשתי בתחילת המלחמה, עברתי לכעס על הנהגת המדינה שבה אני נטוע עמוק. אבל דווקא מתוך השבר הנורא הזה, יכול לצאת אור גדול | דני רובס מסביר איך ייראה, בעיניו, הניצחון האמיתי שלנו. מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד

שעות השינה מוטלות כרותות ראש. הנייר שעליו אני כותב דומה לסדין על ספת הפסיכיאטר. והעקיצה ההיא, ששיגרת לעברי אחרי מלחמת אוקטובר הקודמת, נכונה עכשיו למדינה שלמה | המשורר רוני סומק במכתב לבת זוגו לשעבר, המשוררת יונה וולך. מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד

לבחור תפוחים בסופר רק אם הם תוצרת כחול לבן. לצאת לריצות כי זו הזדמנות לבכות. לרצות לקנות את כל הצמר גפן בעולם כדי להגן על הילדות ממה שקרה וקורה כאן | בחג הזה, לרוני דואני לא נשאר אפילו מילימטר אחד בלב שיכול להכיל צער. מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד