"אז מה בא לך?" "לא בטוח. מה בא לך?" "אולי המבורגר אחד? נחלוק יחד עם צ'יפס ועוד משהו" "די, לא יכול לראות יותר המבורגרים. רק אתמול אכלנו ולכי תזמיני עכשיו, עד שהם יגיעו. מה עם פסטה?" "פסטה זה משעמם, אבל פיצה נגיד לא מפריע לי. כולם פה עם פיצה וזה עושה חשק" "פיצה לא. זה מוציא אותי חזיר. מקסיקני? הרבה זמן לא הזמנו. אפשר לקחת בוריטו ועוד משהו ליד" "לא, זה מלכלך ובלגן. יש לי רעיון: ניקח פיתה אחת מ××××, נודלס מ×××, וגם גלידה, אבל נתזמן את זה ככה שיבואו אחד אחרי השני, ואולי נבטל. ממילא אני כבר מתחילה לשבוע". לכל הטורים של "אוכלים הולכים" במובן מסוים, זה היה דייט שלישי מקסים, שמיכה ובקבוק יין זול וכיכר דיזנגוף והכול. בכל מובן אחר - ובטח למצוטט האובססיבי מהצד - זאת הייתה חפירת ריליינשיפ וקולינריה מצחיקה, שסופה תפילה קטנה לאלוהי הוולט - אנא, אל תכול, הבא לזוג היונים הקשקשניות האלה משהו לאכול וסתום להם את הפה כבר.

שיתוף פעולה שהיה צריך לקרות מזמן, תפריט משלוחים שסוף סוף הגיע וגם יין. ברור שיין: הכותרות הטעימות של השבוע

איך בוחרים, מה השיטה הכי טובה לנקות ואיזה מתכון משרת אותם הכי טוב? טיפים קטנים-גדולים לעבודה עם הפרחים של החורף