לאחר חיסול סולימאני בעירק, בלשנית בצבא ארה״ב מסרה פרטים אודות מקורות אנושיים לחיזבאללה. זאת, בעקבות קשר רומנטי עם המפעיל Khamenei.ir מרים טאהה תומפסון, 62, לשעבר מרוצ'סטר, מינסוטה, נידונה ל -23 שנות מאסר בגין מסירת מידע הגנתי לאומי מסווג כדי לסייע לממשלה זרה. כחלק מטיעונה באשמה ב -26 במרץ, תומפסון הודתה כי היא מאמינה שמידע ההגנה הלאומי המסווג שהיא מעבירה לאזרח לבנוני יימסר לחיזבאללה הלבנוני. כך לפי פרסום של משרד המשפטים האמריקאי.  "גזר הדין של תומפסון משקף את חומרת הפגיעה באמון העם האמריקני, במקורות האנושיים שסיכנה ובכוחות שעבדו לצדה כידידים ועמיתים", אמר עוזר התובע הכללי ג'ון סי. דמרס עבור משרד המשפטים. האגף לביטחון לאומי. "שתומפסון העבירה את סודותיה הרגישים של מדינתנו למישהי שידעה שקשורה לחיזבאללה הלבנוני, הפכה את בגידתה לחמורה יותר. גזר דינה של תומפסון צריך להוות אזהרה ברורה לכל בעלי הסיווג הביטחוני כי הפרות של שבועתם למדינה לא יתקבלו בקלילות, במיוחד כאשר הם מסכנים חיים." על פי מסמכי בית המשפט, תומפסון עבדה כבלשנית במתקן צבאי אמריקאי מעבר לים. תומפסון הודתה כי החל משנת 2017 החלה לתקשר עם המפעיל שלה באמצעות צ'אט וידאו ביישום מאובטח להעברת הודעות טקסט וקול. עם הזמן, תומפסון פיתחה עניין רומנטי עם המפעיל שלה. לתומפסון נודע כי למפעיל יש בן משפחה שנמצא במשרד הפנים הלבנוני, וכי הוא קיבל טבעת מחסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה הלבנוני. בדצמבר 2019, בעוד תומפסון הוקצתה למתקן כוח משימה מיוחד למבצעים בעירק, ארצות הברית פתחה בסדרה של תקיפות אוויריות בעירק נגד קאטיב חיזבאללה, ארגון טרור זר הנתמך באיראן. תקיפות אוויריות אלה הגיעו לשיאה בתקיפה ב-3 בינואר 2020, שהביאה למותו של מפקד כוח קודס של חיל המשמר המהפכני האיראני קאסם סולימאני, וכן מייסד קאטיב חיזבאללה, אבו מחדי אל-מוהנדיס. לאחר מותו של סולימאני, המפעיל החל לבקש מתומפסון למסור "להם" מידע על הנכסים האנושיים שסייעו לארצות הברית לחסל את סולימאני. תומפסון הודתה שהיא מבינה ש"הם", אלו חיזבאללה הלבנוני, כולל מפקד צבאי בארגון.  לאחר קבלת בקשת מידע זו בתחילת ינואר 2020, החלה תומפסון לגשת לעשרות קבצים הנוגעים למקורות מודיעין אנושיים, כולל שמות אמיתיים, נתוני זיהוי אישיים, מידע רקע ותצלומים של הנכסים האנושיים, וכן למידע תפעולי אודות הנכסים. תומפסון השתמשה בכמה טכניקות כדי להעביר מידע זה למפעיל, שאמר לה כי אנשי הקשר שלו מרוצים מהמידע וכי מפקד חיזבאללה הלבנוני רוצה לפגוש את תומפסון בבואה ללבנון. כאשר נעצרה על ידי ה- FBI ב- 27 בפברואר 2020, תומפסון השתמשה בגישה שלה למידע מסווג כדי לספק למפעיל שלה את זהותם של לפחות שמונה נכסי אנוש חשאיים. לפחות 10 יעדים בארה"ב. טקטיקות, טכניקות ונהלים מרובים. תומפסון התכוונה והיה לה סיבה להאמין, שמידע הגנה לאומי מסווג זה ישמש לפגיעה בארצות הברית וליתרון חיזבאללה הלבנוני.

מחקר חדש  של ד"ר דן סגיר, עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס של האוניברסיטה העברית, חושף את השפעות ההרתעה הגרעינית המיוחסת לישראל על קבלת החלטות במדינות ערב לאורך השנים ד"ר דן סגיר. צילום: האוניברסיטה העברית בחמשת העשורים האחרונים אימצה ישראל מודל ייחודי של הרתעה רב שכבתית בסכסוך המזרח תיכוני, הרתעה קונבנציונאלית גלויה והרתעה גרעינית עמומה. הראשונה נועדה להרתיע מפני פגיעה באינטרסים האסטרטגיים של ישראל והשנייה נועדה להרתיע מפני פגיעה באינטרסים החיוניים והקיומיים שלה. מחקר חדש בנושא פורסם בכתב העת  "The International History Review" על ידי ד"ר דן סגיר, עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס של האוניברסיטה העברית וחוקר ההרתעה הגרעינית של ישראל. ד"ר סגיר בחן כיצד השפיעה ההרתעה הגרעינית של ישראל על התפתחות הסכסוך הערבי - ישראלי הבין מדינתי? זהו ניסיון ראשון מסוגו לחקור את השפעת 'דימונה' על התפתחות הסכסוך מהצד הישראלי ומהצד הערבי כאחד. הסוגיות שנחקרו היו הרציונל הישראלי לפיתוח נשק גרעיני, תפיסות האיום של ישראל ומטרות ההרתעה הגרעינית לאורך השנים, היחסים עם ארצות הברית בנושא הגרעין, מדיניות 'העמימות', 'דוקטרינת בגין', פיתוח יכולת 'מכה שנייה', והשפעת הגרעין על הירידה בסכסוך הערבי – ישראלי הבין מדינתי. השאלות שנבחנו בין היתר היו: האם עיתוי המשבר במאי 1967 קשור להתקדמות בתכנית הגרעין הישראלית? האם 'דימונה' השפיעה על תוכניות המלחמה של מצרים וסוריה ערב מלחמת יום הכיפורים? והקשר בין הגרעין הישראלי והחלטת נשיא מצרים, סאדאת, לנטוש את הסכסוך הצבאי ולחתום על הסכם שלום עם ישראל. על פי ממצאי המחקר, מנהיגי מדינות ערב בעימותים השונים מצרים וסוריה בשנות ה-70, סוריה ועיראק בשנות ה-80 וה-90, הושפעו מהיכולות הגרעיניות 'החבויות' של ישראל בקבלת ההחלטות והאסטרטגיות שאימצו במהלך שנים. מקרה המבחן מרכזי הוא ההרתעה הגרעינית מול סדאם חוסיין בשנות ה-80 ובמהלך משבר מלחמת המפרץ 1991. המחקר על עיראק התבסס במידה רבה על מסמכים מקוריים שנתפסו בארמונו של סדאם חוסיין בשנת 2003. במסמכים אלה נמצאו ראיות המעידות על השפעת 'דימונה' על קבלת החלטותיו.  בעקבות הסכם השלום שחתמה מצרים עם ישראל, הכריז חוסיין שעיראק תחליף אותה ותנהיג את העולם הערבי להמשך המלחמה בישראל, אולם בסופו של דבר במהלך שנות ה-80 נמנע מלתקוף את ישראל. בדיונים סגורים של צמרת המשטר העיראקי טען סדאם שהמכשול העיקרי שעומד בפני המשך המלחמה נגד ישראל הוא הנשק האטומי שברשותה, וכי רק 'פצצה ערבית' לאיזון היכולת הישראלית תאפשר יציאה למלחמת התשה נגד 'הישות הציונית'.  עשור מאוחר יותר, במלחמת המפרץ של 1991 הורתע סדאם מפני מימוש איומיו לשגר טילים בעלי ראשי נפץ כימיים לעבר ערי ישראל והטילים שנורו חומשו בראשי נפץ קונבנציונאליים. במהלך המשבר והמלחמה שיגרו ארצות הברית וישראל מסרי הרתעה בדבר 'תגובה חריפה' לעבר בגדד במידה ויהיה שימוש בנשק כימי, מסרים שהתבססו במרומז על יכולותיה הגרעיניות של ישראל. בנוסף, המחקר בחן לראשונה את המאמצים השונים בעולם הערבי למציאת מענה ליתרון האסטרטגי המכריע של ישראל וזיהה שתי אסטרטגיות מרכזיות שאימצו מדינות ערב במהלך השנים. האסטרטגיה הראשונה היא המאמץ לפתח נשק גרעיני ערבי/מדינתי לשם איזון מול הגרעין הישראלי והשנייה היא מערכה דיפלומטית בניסיון לפרז את המזרח התיכון מנשק גרעיני שיביא לפירוקה של ישראל מיכולותיה.  האסטרטגיה הראשונה נכשלה כתוצאה ממאמץ משותף של ישראל וארצות הברית למנוע תפוצה גרעינית נוספת באזור, ובמקביל סייעה ארצות הברית לישראל להדוף את הלחצים הדיפלומטיים מצד מדינות ערב בנושא הגרעיני.    לטענת ד"ר סגיר: "אסטרטגיית ההרתעה הרב שכבתית, גרעינית וקונבנציונאלית, שהוצגה במחקרי עשויה להיות רלוונטית להתמודדות מול איראן במקרה של כישלון המערכה הבינלאומית לעצירת הפיתוח הגרעיני שלה. איראן גרעינית תציב אתגר כפול בפני ישראל: מצב של 'מאזן אימה' גרעיני אזורי מצד אחד, שיגבה מצד שני איום קונבנציונאלי של התקפות טילים על ריכוזי אוכלוסיות בישראל מחיזבאללה ומשאר ארגוני החסות של טהרן". ד"ר סגיר כותב בימים את  הספר "דימונה" המבוסס על הדוקטורט שייצא בעברית ובאנגלית. הספר יכלול דיון בנושא איום הגרעין האיראני והמשמעויות האסטרטגיות שלו על ישראל. למאמר המלא. 

רפאל מציעה את מערכת ה-Trophy MV לשיריון הבריטי. המערכת נבחרה לשלב הבא של הערכה ושילוב מפורט על ידי משרד ההגנה בבריטניה לטנק הצ'לנג'ר 3 https://youtu.be/aJLAXrrDUec חברת רפאל מודיעה כי מערכת ההגנה האקטיבית שלה (Trophy Active Protection Protection - APS) נבחרה לשלב הבא של הערכה ושילוב מפורט על ידי משרד ההגנה בבריטניה לטנק הצ'לנג'ר 3 MBT של הצבא הבריטי. הבחירה היא תוצאה של מחקר שנערך על ידי משהב״ט בבריטניה כחלק מתוכנית שדרוג בהובלת הקבלן הראשי Rheinmetall BAE Systems Land, אשר תכלול אינטגרציה מפורטת וניסויי מערכת של גרסת ה- Trophy הקלה יותר (Trophy MV), להתאים לדרישות הספציפיות של הטנק.  דייוויד פארמר, ראש צוות צוות הצ'לנג'ר 3 במשהב״ט בריטניה: "אני שמח לקבל את רפאל לקבוצת שותפי המסירה שלנו בתעשייה שעובדים יחד להביא את צ'לנג'ר 3 לחיים. זו תוכנית משמעותית להגנה ולצבא הבריטי ומייצגת מהפך עצום במודרניזציה של כוחות היבשה שלנו. הטכנולוגיה החדשה החלוצית בה אנו מתכננים להשתמש תאפשר לנו לספק יכולת לוחמה אדירה. " מיכאל לוריא, ראש מנהל מערכות התמרון היבשתי ברפאל: "מעיל רוח הצילה את חייהם של חיילים רבים והייתה בעלת יכולת הגנה על הנכסים בשדה הקרב ואפשרה לצוותי טנקים לתמרן בבטחה תחת אש נ״ט ולבצע משימותיהם בבטחה ובאופן מלא.  ״מערכת זו שינתה את כללי המשחק בזירת הלחימה המשוריינת, וההחלטה של ​​בריטניה לבחור במעיל רוח להגנת הצוותים שלה, מכניסה עידן חדש גם לכוחות השריון שלה. אנו אסירי תודה לשותפינו בבריטניה.״

מחקר חדש  של ד"ר דן סגיר, עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס של האוניברסיטה העברית, חושף את השפעות ההרתעה הגרעינית המיוחסת לישראל על קבלת החלטות במדינות ערב לאורך השנים ד"ר דן סגיר. צילום: האוניברסיטה העברית בחמשת העשורים האחרונים אימצה ישראל מודל ייחודי של הרתעה רב שכבתית בסכסוך המזרח תיכוני, הרתעה קונבנציונאלית גלויה והרתעה גרעינית עמומה. הראשונה נועדה להרתיע מפני פגיעה באינטרסים האסטרטגיים של ישראל והשנייה נועדה להרתיע מפני פגיעה באינטרסים החיוניים והקיומיים שלה. מחקר חדש בנושא פורסם בכתב העת  "The International History Review" על ידי ד"ר דן סגיר, עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס של האוניברסיטה העברית וחוקר ההרתעה הגרעינית של ישראל. ד"ר סגיר בחן כיצד השפיעה ההרתעה הגרעינית של ישראל על התפתחות הסכסוך הערבי - ישראלי הבין מדינתי? זהו ניסיון ראשון מסוגו לחקור את השפעת 'דימונה' על התפתחות הסכסוך מהצד הישראלי ומהצד הערבי כאחד. הסוגיות שנחקרו היו הרציונל הישראלי לפיתוח נשק גרעיני, תפיסות האיום של ישראל ומטרות ההרתעה הגרעינית לאורך השנים, היחסים עם ארצות הברית בנושא הגרעין, מדיניות 'העמימות', 'דוקטרינת בגין', פיתוח יכולת 'מכה שנייה', והשפעת הגרעין על הירידה בסכסוך הערבי – ישראלי הבין מדינתי. השאלות שנבחנו בין היתר היו: האם עיתוי המשבר במאי 1967 קשור להתקדמות בתכנית הגרעין הישראלית? האם 'דימונה' השפיעה על תוכניות המלחמה של מצרים וסוריה ערב מלחמת יום הכיפורים? והקשר בין הגרעין הישראלי והחלטת נשיא מצרים, סאדאת, לנטוש את הסכסוך הצבאי ולחתום על הסכם שלום עם ישראל. על פי ממצאי המחקר, מנהיגי מדינות ערב בעימותים השונים מצרים וסוריה בשנות ה-70, סוריה ועיראק בשנות ה-80 וה-90, הושפעו מהיכולות הגרעיניות 'החבויות' של ישראל בקבלת ההחלטות והאסטרטגיות שאימצו במהלך שנים. מקרה המבחן מרכזי הוא ההרתעה הגרעינית מול סדאם חוסיין בשנות ה-80 ובמהלך משבר מלחמת המפרץ 1991. המחקר על עיראק התבסס במידה רבה על מסמכים מקוריים שנתפסו בארמונו של סדאם חוסיין בשנת 2003. במסמכים אלה נמצאו ראיות המעידות על השפעת 'דימונה' על קבלת החלטותיו.  בעקבות הסכם השלום שחתמה מצרים עם ישראל, הכריז חוסיין שעיראק תחליף אותה ותנהיג את העולם הערבי להמשך המלחמה בישראל, אולם בסופו של דבר במהלך שנות ה-80 נמנע מלתקוף את ישראל. בדיונים סגורים של צמרת המשטר העיראקי טען סדאם שהמכשול העיקרי שעומד בפני המשך המלחמה נגד ישראל הוא הנשק האטומי שברשותה, וכי רק 'פצצה ערבית' לאיזון היכולת הישראלית תאפשר יציאה למלחמת התשה נגד 'הישות הציונית'.  עשור מאוחר יותר, במלחמת המפרץ של 1991 הורתע סדאם מפני מימוש איומיו לשגר טילים בעלי ראשי נפץ כימיים לעבר ערי ישראל והטילים שנורו חומשו בראשי נפץ קונבנציונאליים. במהלך המשבר והמלחמה שיגרו ארצות הברית וישראל מסרי הרתעה בדבר 'תגובה חריפה' לעבר בגדד במידה ויהיה שימוש בנשק כימי, מסרים שהתבססו במרומז על יכולותיה הגרעיניות של ישראל. בנוסף, המחקר בחן לראשונה את המאמצים השונים בעולם הערבי למציאת מענה ליתרון האסטרטגי המכריע של ישראל וזיהה שתי אסטרטגיות מרכזיות שאימצו מדינות ערב במהלך השנים. האסטרטגיה הראשונה היא המאמץ לפתח נשק גרעיני ערבי/מדינתי לשם איזון מול הגרעין הישראלי והשנייה היא מערכה דיפלומטית בניסיון לפרז את המזרח התיכון מנשק גרעיני שיביא לפירוקה של ישראל מיכולותיה.  האסטרטגיה הראשונה נכשלה כתוצאה ממאמץ משותף של ישראל וארצות הברית למנוע תפוצה גרעינית נוספת באזור, ובמקביל סייעה ארצות הברית לישראל להדוף את הלחצים הדיפלומטיים מצד מדינות ערב בנושא הגרעיני.    לטענת ד"ר סגיר: "אסטרטגיית ההרתעה הרב שכבתית, גרעינית וקונבנציונאלית, שהוצגה במחקרי עשויה להיות רלוונטית להתמודדות מול איראן במקרה של כישלון המערכה הבינלאומית לעצירת הפיתוח הגרעיני שלה. איראן גרעינית תציב אתגר כפול בפני ישראל: מצב של 'מאזן אימה' גרעיני אזורי מצד אחד, שיגבה מצד שני איום קונבנציונאלי של התקפות טילים על ריכוזי אוכלוסיות בישראל מחיזבאללה ומשאר ארגוני החסות של טהרן". ד"ר סגיר כותב בימים את  הספר "דימונה" המבוסס על הדוקטורט שייצא בעברית ובאנגלית. הספר יכלול דיון בנושא איום הגרעין האיראני והמשמעויות האסטרטגיות שלו על ישראל.

אם חשבתם שהשמיים יפלו בגלל שהתחלפה ממשלה וראש מוסד, כדאי שתקראו את משל המערה של אפלטון. אלו בסך הכל צללים. גדולים, אבל צללים. במציאות, מדינת ישראל כארגון הוכיחה יכולת רציפות תפקודית טובה. נקווה שבעלי התפקידים החדשים בראש הפירמידה ישאירו אחריהם שדרת ניהול טובה מהם עמוס גרשום - לע״מ חשבתם שהשמיים יפלו בלי בנימין נתניהו ויוסי כהן? הפחידו אתכם שזה סוף המדינה מכיוון איראן? ובכן, בהנחה ואתם קוראים חדשות בחודשיים האחרונים, כנראה שהבנתם שהחיים ממשיכים. ואפילו בלי שתרגישו. נפתלי בנט נכנס ללשכת רוה״מ , דוד ברנע נכנס ללשכת רמס״ד ועוד מעט מישהו חדש יכנס ללשכת ראש השב״כ. לפחות בכל הקשור לביטחון הלאומי של ישראל, אין פרות קדושות. וטוב שכך.  אלו שניסו למכור לציבור שאין להם תחליף, שהם ״הכי טובים״ (ביטוי חסר ערך ללא יכולת השוואה אמפירית), ושבלעדיהם המדינה תחרב, יצאו ממעגל מקבלי ההחלטות, והנה החיים ממשיכים. ושוב, טוב שכך. מערכת הביטחון מראה שהיא מסוגלת לשמר רציפות תפקודית גם כאשר מתחלף רוה״מ וראש מוסד כמעט באותה עת. נכון, הרמטכ״ל, ראש השב״כ ושר הביטחון נשארו, אבל גם אם הם היו מתחלפים, המדינה , כארגון , הייתה ממשיכה. הוכחה קיבלנו בחודשיים האחרונים, כאמור.  אין זה אומר שלא צריך לשפר. פרשת גריסת המסמכים בלשכת רוה״מ כנראה נחקרת (אם יש אמת בדיווח), יאיר לפיד, שר החוץ, התלונן שהממשל הקודם השאיר אחריו משרדים ללא תשתית ניהולית ראויה, וכנראה חילופי השלטון יציפו בקרוב עוד תלונות לגבי הליך העברת השרביט. גם פגישת החפיפה בין נתניהו לבנט ארכה פחות מרכישת כרטיס קולנוע בקופה שאין בה תור, וגם זה לא הפריע ל״מכונה״ להמשיך לעבוד.  אין ספק כי היכולת להחליף שלטון ודרג ניהולי ביטחוני באותה עת, בלי לפגוע כמעט בארגון שנקרא מדינת ישראל, היא עדות לכך שמשהו, בכל זאת, עובד טוב בישראל. למרות כל הביקורת הציבורית. לא מושלם אולי , אבל עובד.  עובדה זו מובילה אותי לטענה הבאה: מי שיוצר בעיני הציבור ׳פרה קדושה׳, קרי, איש ציבור שממתג את עצמו ככזה שלא ניתן להחלפה - פוגע בביטחון הלאומי שלנו. ולא משנה כמה הוא בכיר. מדינת ישראל ושירותי הביטחון שלה, אינם חברה משפחתית של אף אחד. מדובר בארגונים גדולים, חלקם גדולים מאד, שתפקידם לדאוג לחיי השגרה של כמעט 10 מליון איש. כל אחד בחלקתו.  אלו עובדים תחת ההנחה שאנחנו מדינה דמוקרטית. קרי, חילופי אישים בשלטון הן אבן יסוד בתפיסת העבודה של כל ארגון ממשלתי במדינה כזו. החל מלשכת רוה״מ, דרך לשכת רמס״ד, הרמטכ״ל או כל ארגון אחר. לכן, כל איש ציבור, בכיר ככל שיהיה, נדרש לנהוג במלוא הצניעות המחייבת אותו בתפקיד.  כן, הוא אדם חשוב מעצם הפונקציה שהוא ממלא, אך הפונקציה הזו, ניתנת להחלפה בכל רגע נתון. על כל איש ציבור, גם להפנים זאת, וגם לנהוג כך. עליו להכין שדרת ניהול שתירש אותו, כזו שתהיה איכותית לא פחות ממנו. אולי אף יותר.  עליו להנחיל תהליכי עבודה שאינם מבוססים על החלטות ריכוזיות שלו ככל הניתן, כך יהיה ניתן להחליף אותו ברגע, ללא זעזוע לארגון. ועליו לדאוג לשימור המידע והידע, בצורה מסודרת ובטוחה מפני נזקים מכוונים או אקראיים. העברת ידע ומידע על ציר הזמן היא אבן יסוד בכל מדינה וארגון חפצי חיים.   איש ציבור גם צריך, כאמור, לשווק את עצמו כחשוב, אך כבר החלפה לציבור. אם הציבור לא מאמין שחילופי שלטון אפשריים - ישנה סכנה לדמוקרטיה, ומכאן, לביטחון הלאומי. זוהי מעטפת תרבותית, בלתי נראית, שעוטפת את כולנו כמו בסרט המטריקס. התרבות מכתיבה את האמון של הציבור ביכולת ארגון המדינה לשרוד חילופי תפקידים. החל מראש הממשלה, דרך בכירים בעולם הביטחוני, ועד אחרון אנשי המנהל הציבורי.  לא משנה מה שמו, פועלו, או ההילה שהוא צבר (בצדק או שלא) - לכל אחד יש תחליף. זה הבסיס לדמוקרטיה שלנו. לחיים הליברלים שאנו רגילים אליהם. וכל איש ציבור שינהג אחרת, שידע שהוא, במו ידיו, מהווה איום לביטחון הלאומי של ישראל. כי ביטחון זה טמון בתרבות ליברלית ודמוקרטית - כזו המקדשת שינויים פרסונלים בזרועות הממשל. ולא בשום אדם, בכיר ככל שיהיה. 

בשנה שעברה הכריז רגולטור הטלקום על האיסור, עליו הוחלט בשל חששות ביטחוניים שהועלו על ידי שירות הביטחון השוודי. בעקבות הלחץ האמריקני, מתחילה אירופה לבחון מחדש מדיניות כלפי חברות סיניות REUTERS/Dado Ruvic/File Photo חברת וואווי הסינית הפסידה בערעור שהגישה לבית משפט המנהלי בשוודיה, לבטל את האיסור שהטיל רגולטור הטלקום במדינה על מכירת ציוד וטכנולוגיות 5G. הרגולטור הסביר את האיסור בשל חששות ביטחוניים שהועלו על ידי שירות הביטחון השוודי. ״הביטחון של שוודיה הוא בעל חשיבות עזה, ובית המשפט המנהלי לקח בחשבון כי רק למשטרת הביטחון ולכוחות המזוינים יש תמונה כוללת לגביו, ולגבי האיום על המדינה״, נכתב בהצהרת בית המשפט שפורסמה על ידי סוכנות הידיעות ״רויטרס״. קנת׳ פרדריקסן, סגן נשיא החברה במדינות הנורדיות, אמר לסוכנות הידיעות כי החברה ״תמשיך להיאבק על זכותה להיות חלק מהשוק השוודי״. אירופה מתחילה לבחון מחדש את מדיניותה כלפי הענקית הסינית וחברות נוספות, הרבה בשל הלחץ שמפעיל ממשל ביידן – שממשיך בקו של קודמו טראמפ, שהגדיר אותה כמהווה סכנה לביטחון הלאומי האמריקני, כחלק מהמאבק הנרחב יותר בניסיונות ההגמוניה של סין.  מוקדם יותר החודש, חתם ביידן על צו נשיאותי שאוסר השקעה אמריקנית ב-59 חברות סיניות, כולל וואווי. בפגישות הפסגה של נאט״ו וה-G7 שנערכו בשבוע שעבר, דנו המנהיגים בהרחבה בסכנות הטמונות בהתעצמות הטכנולוגית של סין.  

חברת XM Cyber המזוהה עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, שמה פעמיה לשוק האירופאי צילום: קובי גדעון, לע"מ על פי דיווח של intelligenceonline, חברת XM Cyber המזוהה עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, שמה פעמיה לשוק האירופאי, והיא מתחילה בשוק הצרפתי. המהלך מגובה בשיתוף פעולה עם מותג צרפתי בשם Neosmos המנוהל על ידי סטפן קומטה (Stephane Comte). חברת האם של המותג היא kuberyzom. הבעלים, קומטה הינו בוגר טכניון ושירת בעברו בצה״ל מספר שנים.  XM Cyber מנסה גם להיכנס לשוק הגרמני, השוויצרי והאוסטרי (DACH) דרך שיתוף פעולה עם icosvad.de. "חברת XM Cyber נוקטת גישה חדשה המשתמשת בפרספקטיבה של התוקף כדי לחסל ולמנוע מסלולי התקפה קריטיים על הנכסים העיקריים של חברות, הן ברשתות מקומיות והן בענן״, מסביר ארז ג'ייקובסון, מנהל מכירות ערוצים, EMEA ו- APAC בחברה.  "אנחנו חברה שצומחת במהירות ואנחנו זקוקים למערכת אקולוגית עם שותפים שתתמוך בה. ההסכם עם ICOS הוא צעד שיעזור לנו לחזק את הנוכחות שלנו בשווקי DACH.״  

הנשיא ג'ו ביידן מפחד מסין. הוא רואה בה את האויב הכי גרוע של ארה״ב - ומתנהג בהתאם. עם זאת, לא כולם בוושינגטון תמימי דעים עם חששותיו של הנשיא. במפלגה הדמוקרטית יש הסבורים שביידן מגזים, וכי וושינגטון צריכה לשאוף לדו-קיום עם בייג'ין   President Joe Biden departs the White House Wednesday, April 14, 2021, en route to Arlington National Cemetery in Arlington, Virginia, to lay a wreath at Section 60. The President earlier announced plans to withdraw remaining U.S. troops from Afghanistan. (Official White House Photo by Carlos Fyfe) הנשיא ג'ו ביידן מפחד מסין. בייג'ין מופיעה בחלומותיו הרעים. כמעט אין נאום, הרצאה או הצהרה של הנשיא, בבית ובחו"ל, שאיננה כוללת הפחדה: הסינים שואפים להשיג את אמריקנים בטכנולוגיה. סין שואפת להיות מעצמה מספר 1 בעולם. סין עלולה לנצח אותנו במלחמה, אם תפרוץ. הנימה האנטי-סינית זולגת לדבריהם של אנשי ממשל בכירים, אזרחים ואנשי צבא, המתבלים אף הם את חרדת סין בדבריהם. רוח המפקד.  אובססיה אנטי-סינית האם אמנם סין כיום משיגה את ארה"ב בטכנולוגיה, ובאלו טכנולוגיות? האם צבאות סין לסוגיהם עולים על אלו האמריקנים? במקרה של סכסוך, האם סין באמת עלולה לנצח? האם סין באמת מאיימת על ביטחונה הלאומי של ארה"ב? אין תשובות ניצחות לכל השאלות הללו. בתחומים מסויימים סין מתקדמת מאוד, באחרים מפגרת. לא הכל ידוע על המדינה הענקית הזאת, שיודעת היטב להסתיר. כל המומחים תמימי דעים שמבחינת טכנולוגיה כללית, ארה"ב היא עדיין המובילה העולמית ואין לה מתחרות, לא סין ולא רוסיה, חרף התקדמותן.  אז מדוע אימץ לעצמו הנשיא היושב בבית הלבן מהרגע הראשון לשלטונו אובססיה אנטי-סינית בולטת? לא נחשוד בביידן שהמציא אויב כדי לחזק את שלטונו בממשל ויאחד את האומה סביב אויב משותף. יש מנהיגים שנהגו כך. יש בהתנהגות הסינית דפוסים שבהחלט מעוררים חשדות-חששות. סין לא שולחת צבא כיבוש, אלא נוקטת בשיטות של ניסיונות השתלטות ורכישת השפעה באמצעים כלכליים. ניסיונות חדירה: השתתפות ומימון רכבת באפריקה, שותפות בחברת מזון גדולה בישראל, שותפות בבניית מזח נמל בישראל, שליטה עולמית כמעט מוחלטת בתחום ייצור רחפנים, יצוא נשק בעיקר למדינות עניות במשאבים, שאיפות השתלטות על קבוצת איים שמעניקים עמדה אסטרטגית.  לגבי האמריקנים, בעיקר האזרחים מן השורה, סין היא אניגמה. מעצמה אפופת מסתורין, רחוקה, ענקית, יותר ממיליארד בני אדם, הסינים חרוצים, יודעים לעבוד, מצטיינים גם סינים שמחוץ לארצם. לא קל ללמוד את שפתם, וזר שלומד סינית על בוריה לעולם לא יישמע "כמו סיני". מסתורין כזה מעורר חששות מהבלתי מוכר. מאבק בטכנולוגיה הסינית הקו של הנשיא ביידן הוא מאבק בטכנולוגיה הסינית, שאותה הוא "מגדיר איום אסטרטגי ומכשיר להפצת ההשפעה הסינית". כתב העת FOREIGN OFFICE כתב בפברואר השנה כי ההיסטוריה מראה שמימי המלחמה הקרה ארה"ב מובילה בטכנולוגיה. בארה"ב, ולא בסין ולא ברוסיה, הגיעו לרמות הגבוהות ביותר בנושאי חלל, אינטרנט, אייפון ועוד תחומי חיים, כולל תחומים צבאיים. אבל בשנים האחרונות חל שינוי והוא שמטריד את ביידן: סין משקיעה סכומי עתק כדי להגיע לבכורה טכנולוגית, ובמשטר כמו סיני יותר קל – אין צורך באישורי קונגרס וועדותיו, תקשורת ודעת קהל. סין השקיעה ברובוטיקה, בבינה מלאכותית, במיקרו-אלקטרוניקה, באנרגיה ירוקה, ובוושינגטון רואים בכל אלו התעצמות צבאית.  בייג'ין נוהגת בתחכום. השגת יתרונות ללא מלחמה. חברות סיניות מתבססות בכל ארץ, מוכרות תשתיות דור 5, מפיצות אמצעים ביולוגיים לשיפור ייצור המזון, במדינות עניות המשוועות לכך, ומייצרת צ'יפים חדישים, קטנים ומהירים. ארה"ב מנסה להיאבק: מטילה הגבלות על חברת HUAWEI, מגבילה הגירת מוחות מצטיינים, מנהלת עם הסינים מאבקי יצוא. אבל הסינים ממשיכים בדרכם, עם סבלנות של אומה בת אלפי שנים. התחרות הצבאית בין שתי המעצמות היא שמדאיגה את ביידן יתר מכל. בוודאי כשהוא קורא את ECONOMIC TIMES ממארס השנה המפרסם חוות דעת ודרוג של MILITARY DIRECTORY בו נקבע באנגלית פשוטה: "צבא סין הוא החזק ביותר בעולם כאשר המדדים הם כוח אדם בסדיר ומילואים, משאבי אוויר, ים ויבשה ועוצמה גרעינית".  ביידן יכול לעיין גם בדוח של מכון ברוקינגס (ספטמבר 2020) הקובע כי על פי הפנטגון סין מקדימה את ארה"ב בכמה תחומים, כמו היקף בניית כלי שיט. מאידך, אניות המלחמה האמריקניות יותר גדולות, חדישות ומתוחכמות מאלו של הצי הסיני. בשני העשורים שחלפו נהפך הצבא הסיני (PLA) מצבא ענק מיושן לצבא מודרני רב-יכולות, והשתפר מאוד, אם כי סין עדיין מפגרת אחרי ארה"ב בחומרה צבאית וביכולות מבצעיות.  הצי הסיני מבחינה צבאית טהורה מסכימים רוב החוקרים כי המתחרה הגדול ביותר של ארה"ב הוא הצי הסיני, שהוא הגדול בעולם. "סין מנצחת בים", קבע מכון מחקר בוושינגטון, כאשר לרשותה 406 כלי שיט לעומת ארה"ב (והודו) – 202 כלי שיט ורוסיה 278. ARMED FORCES.EU מוסר נתונים שונים, אולי יותר מעודכנים: לסין 780 כלי  שיט צבאיים, לארה"ב 437. בצוללות יש שוויון: לסין 76 צוללות, לארה"ב 71.  מכון ראנד כתב כי צבא סין פיתוח טילים בליסטיים וטילי שיוט, המהווים פוטנציאל איום על בסיסים אמריקניים. בארסנל הסיני יש 1,400 טילים בליסטיים ומאות טילי שיוט. לעומת זה בולט היתרון האמריקני באוויר. לזרועות האוויר של צבא ארה"ב יש 14,141 כלי טיס, לסינים 3,587.  דרוג אחר קובע שלסיניים 4,182 כלי טיס ולאמריקנים 12,304. מטוסי קרב: לאמריקנים 457, לסינים 1,150. מקובל לחשוב שמטוסי הקרב האמריקניים מתקדמים יותר במערכות אלקטרוניקה, אביוניקה, חמקנות, תקשורת וחימוש. אולם מפעם לפעם מגיעות ידיעות מסין על מטוסי קרב מתקדמים, על הקניית תכונות חמקנות ועל התאמות בינה מלאכותית במטוסים צבאיים. אפילו לא כל הדיווחים המגיעים מסין מדוייקים ומהימנים, לבטח חלה שם התקדמות. ECONOMIC TIMES סיכם את הנתונים השונים על העוצמות הצבאיות: במקרה של סכסוך או מלחמה סין תנצח בים, ארה"ב תנצח באוויר ורוסיה תנצח ביבשה. ובינתיים ממשיך ביידן במאבק למנוע הובלה טכנולוגית סינית. הוא טרוד בענייני פנים, בקורונה, ובמקביל יוזם חקיקה בקונגרס שתבלום את השאפתנות הגיאופוליטית והכלכלית של בייג'ין. פחד מאוטוקרטיה בסין במכון ברוקינגס (יוני 2021) מזהים שבממשל יש גם פחד מפני אופיו המיוחד של המשטר הסיני, האוטוקרטיה, שלטון היחיד והמפלגה. מסדרונות שלטון סיניים שאינם מוכרים ואינם ברורים במערב, שילוב של קומוניזם וקפיטליזם. מביעים חשש שהנשיא XI ייזום צעדים שיפגעו בדמוקרטיות, בעידוד  משטרים דיקטטוריים, שיילחמו נגד ליברלים, מנגדי משטר ופעילי זכויות האדם.  ביידן מודאג מפיתוח והפצה סינית של טכנולוגיות דו-שימושיות, כאלו שניתן לנצלן למטרות אזרחיות תמימות וגם ליישומים צבאיים. מכאן נובעים כמה צעדים שנקט ביידן, כמו חיזוק  QUAD, ארגון של ארה"ב, הודו, יפן ואוסטרליה כדי שיפעלו לבלימת סין. בריטניה הציעה הקמת D-10, ברית של עשר מדינות דמוקרטיות, שיעודדו פיתוח טכנולוגיות מערביות, כולל רשתות טלקומוניקציה דור 5. לא כולם בארה"ב תמימי דעים על חששותיו של הנשיא: במפלגה הדמוקרטית יש הסבורים שביידן מגזים, וכי וושינגטון צריכה לשאוף לדו-קיום עם בייג'ין. באירופה אין לביידן הרבה שותפים להשקפותיו על סין, להוציא את גרמניה. אמר בהקשר זה ג'יימס לואיס, שהיה דיפלומט ועמד בראש המכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים: " אתה יכול לשכנע את הסינים להשתנות, אך לשם כך אתה זקוק לארה"ב, ליפן, לאירופה ולברלין".  לסיכום, ניתן לומר שלנשיא ארה"ב ג'ו ביידן יש דוקטרינה הקובעת שארצו מצויה בתחרות עם סין. הצד האמריקני יכול להיאבק, לנסות לפתור ולשמור על העליונות הטכנולוגית של המערב אך ורק באמצעים דמוקרטיים, ללא חודי כידונים.