IWI חושפת את מערכת ׳ארבל': מערכת ממוחשבת לנשק קל מחשב, הדק חשמלי ואנרגיה היודעים למקסם את יכולות האדם והאמל"ח באופן מיטבי ולהביא במבחן התוצאה להגברת הקטלניות בשדה הקרב צילום: אנצ'ו גוש באדיבות IWI מקבוצת SK חברת IWI משיקה מערכת הנשק הקל הממוחשבת הראשונה בעולם – ה'ארבל'- מערכת הארבל צפויה לתת מענה לאתגרים בשדה הקרב המודרני. ביניהם, התמודדות עם אויב המופיע למשך זמן קצר מאוד (כ-2-3 שניות), בשילוב רחפנים אוספים ותוקפים. המערכת כוללת שלושה רכיבים עיקריים: פלטפורמה מבוססת-מחשב, מנגנון הדק חשמלי משודרג הכולל חיישנים וסוללה. מערכת הארבל אינה משפיעה כלל על פעולת הרובה המוכרות, המפעיל יכול בכל זמן שיבחר להשתמש ברובה ככלי נשק רגיל גם ללא כל תלות בסוללה. חיסכון בתחמושת יתרון משמעותי נוסף הוא החיסכון בתחמושת: הדיוק והשליטה שמערכת הארבל מאפשרת מביא לכך שהלוחם פוגע באחוזים גבוהים מאוד ופחות תחמושת מתבזבזת ובכך יכול לשאת עימו פחות תחמושת. מקלע הנגב של IWI, הוא הנשק הקל הראשון שאימץ את מערכת ארבל. ההדק האלקטרוני, הכולל את מצב הירי החדש "ארבל", לצד מערכת בקרת ירי מובנית, משפרים את רמת הדיוק בכל המצבים ובעיקר במצבים עם זמני חיות מטרה קצרים. מערכת הארבל משפרת את אחוזי הפגיעה ומגבירה את הקטלניות עד פי שלוש. על פי נתונים מהשטח, אחוז הפגיעה במטרות בתנועה נע בין 80-90 אחוזי פגיעה. מערכת הארבל מפצה על הירידה ביכולות הגופניות והמנטליות של המפעיל בשל מאמץ, עייפות, לחץ וגורמים אחרים, ומשפרת את שרידות הלוחם. זמן תגובה מהיר זמן התגובה המהיר של המערכת, בתוך חלקיק שנייה, מאפשר לה לנצל הזדמנויות במהירות, לנטרל איומים ביעילות, להגביר את הקטלניות ולחסוך בתחמושת. מערכת האנרגיה של הארבל מספקת עד 60 שעות הפעלה רצופה ללא צורך בטעינה מחדש. הסוללה מפעילה את מערכת המחשב והחיישנים, ומבטיחה את פעולת הנשק באופן רציף גם כאשר הסוללה מתרוקנת. המערכת אדישה לסוג הכוונת (optic-agnistic), כך שניתן להשתמש בכל כוונת ופועלת בתנאים סביבתיים קשים, ביום ובלילה, ובכך מאפשרת ללוחם לבחור את התצורה האופטית הדרושה למשימה ולמתאר הלחימה. ניתן לשלב את מערכת ארבל בכל מקלע קל אחר מבלי להשפיע על המערכת התפעולית וממשק המשתמש שלו. מערכת הארבל מתאימה גם לרובי סער ותואמת לרובה הערד ורובי AR-15 אחרים, על ידי החלפה פשוטה של הרסיבר התחתון של הרובה. תאימותה של המערכת לכלי נשק קיימים מבטלת את הצורך בהחלפות, מאפשרת שדרוגים, מפשטת את תהליך הירי ובהכשרה מינימאלית של הלוחמים, כך שהם יכולים להמשיך ולהשתמש בכלי הנשק שלהם הרגיל והמוכר. מערכת הארבל נותנת גם מענה לפער מבצעי משמעותי ברחבי העולם בכך שהיא מאפשרת יירוט רחפנים עם מינימום תחמושת, משפרת מאוד את היעילות והקטלניות של כלי נשק שונים, ועומדת בתקנים של נאט"ו. "מערכת ארבל משפרת במידה רבה את הקטלניות והשרידות בשדה הקרב ומציבה אמות מידה חדשות של דיוק ויעילות מבצעית בסביבות לחימה דינאמיות", אומר רונן חמודות,  סמנכ"ל שיווק ומכירות בכיר ב-IWI וקבוצת SK. "טכנולוגיה פורצת דרך זו פותחת עידן חדש בעולם הנשק הקל, מעידה על מחויבותה של IWI לחדשנות ולמצוינות, וצפויה להגדיר מחדש את היכולות של המקלעים וכלי הנשק הקלים ברחבי העולם. מערכת הארבל, המעוצבת באופן אינטואיטיבי, מציעה אמינות ויעילות ללא מתחרים בלוחמה המודרנית".

באיראן מבינים שאפשר ללחוץ על ישראל, עד גבול מסוים. ייתכן ואם אירוע ה7.10 לא היה מתרחש והמלחמה בעקבותיו, ישראל הייתה מכילה יותר את פעילות האיראנים תמונה: דובר צה״ל  חיסולו של מחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס בסוריה ולבנון, במבנה הקונסוליה האיראנית המשמש את שגריר איראן בסוריה כמקום מגורים, מיוחס לישראל. במידה והייחוס נכון, זהו צעד מתבקש.  התקיפה הגיעה לאחר שמיליציה עירקית שיגרה מל״ט תוצרת איראן מסוג שאהד-101 לעבר בסיס חיל הים באילת. המל״ט כמעט ופגע בספינת קרב של חיל הים. אין מדובר באירוע בודד.  טרם אירוע זה, שוגרו מל״טים וטילי שיוט לעבר העיר הדרומית. טיל שיוט אחד לא יורט ובמזל לא גרם לפגיעה בנפש או נזקים לרכוש.  קדמו לכך אירועי שיגור מל״טים שהצליחו לעבור את מערך ההגנה האווירית של ישראל. חלקם שוגרו מתימן וחלקם מעירק. בשני המקרים, הגורם מאחורי ארגוני הטרור היא איראן.  בנוסף לעירק ותימן, שיגורים של מל״טים ורקטות בוצעו בחודשים האחרונים גם משטח סוריה.  הפתיל של ישראל, הנמצאת במלחמה עם חמאס בעזה מאז ה7.10, קצר. בעוד ישראל מנסה למקד מאמץ בעזה ולבנון, איראן מנסה לבזר את מאמצי צה״ל לסוריה ועירק. את סנכרון הזירות, כנראה ביצעו גם מהשגרירות האיראנית בדמשק.  באיראן מבינים שאפשר ללחוץ על ישראל, עד גבול מסוים. ייתכן ואם אירוע ה7.10 לא היה מתרחש והמלחמה בעקבותיו, ישראל הייתה מכילה יותר את פעילות האיראנים.  הפעם, האסטרטגים באיראן עברו את הגבול. מי שתקפו החליטו לשדר מסר ברור ששימוש בסוריה כארץ מקלט לסנכרון זירות טרור - לא מקובל. בכל זאת, הפצצת מבני שגרירות זה צעד חריג.  אין מדובר בחוליות איראניות לטובת לוגיסטיקה או כאלו המפעילות מל״טים או רקטות, אותן תוקפים כבר שנים בסוריה.  הפעם מדובר בבכירים שמטרתם, ניתן להניח, לתאם בין מיליציות ברחבי המזה״ת, בכדי להחליש את יכולת המיקוד של צה״ל בעזה ולבנון.   עירק כחלופה לעזה היבט נוסף, הוא החשש בישראל מהפיכתה של עירק כחלופה לעזה. לאור העובדה שכוחו של חמאס נחלש בחצי השנה האחרונה בעזה וחיזבאללה ייתכן ועומד בפני מלחמה עם ישראל, באיראן רוצים תכנית גידור.  עירק נמצאת רחוק מישראל (קושי בתגובה) ובאמצעות מל״טים וטילים אפשר להתגבר על המרחק, בלי הצורך לשלוח חוליות מחבלים דרך שטח ירדן. מהלך שיכול להכניס גם את ירדן לקלחת.  עד כמה ירדן תסכים להעלים עין משימוש איראני במרחב האווירי שלה? זו שאלה פתוחה. בינתיים זה עובד לאיראן.  המטרה: ביזור כוחו של צה״ל  עבור צה״ל, האיום האיראני העיקרי הוא הצורך בביזור מאמצי הכוח. הרבה זירות, משמעותן צורך לבזר את הכוח של הצבא.  צה״ל כרגע ממקד כוח בשלוש זירות. בעזה, בגבול לבנון וביהודה ושומרון. האיראנים מנסים לגרום לצה״ל לבזר כוח גם לסוריה ועירק.   הבכירים האיראנים שפעלו מקונסוליה בדמשק, השתמשו לרעה בחוק הבינלאומי, הקובע כי שגרירויות הן אדמה ריבונית של המדינה המתארחת.   שגרירויות אמנם משמשות לאיסוף מודיעין על ידי גופי ביון בכל העולם, אך בין ריגול קלאסי לתיאום פעולות טרור, תהום פעורה.  לסיכום, במקרה זה, המשטר הסורי והאיראני ידעו את הסיכון שהם לוקחים בשימוש בשגרירות כחמ״ל טרור.  השאלה הנשאלת היא מה תעשה ישראל אם איראן תחליט להרחיק את הפיקוד הבכיר שלה, במידה והשטח יאפשר זאת, מסוריה לעירק? 

מדובר באחת התקיפות הכי ארוכות של אוקראינה בשטח רוסיה, במלחמה המתקרבת לשנתה השלישית  https://www.president.gov.ua/en/news/prezident-ukrayini-proviv-telefonnu... פחות מחודש אחרי שהרוסים אישרו לזרים להיכנס למפעל החדש שהקימו לייצור כטמ"מים איראניים שאהד-136 תקפו האוקראינים את המפעל. זו היתה התקיפה הכי ארוכה וחודרנית של אוקראינה לשטח רוסיה.  סוכנויות הידיעות דיווחו שהאוקראינים תקפו את המפעל ביילבוגה , טטרסטאן בחימושים משוטטים. ניזוק בניין מגורים של הצוות וכמה נפצעו. בסרטון טלוויזיה נראה כטמ"מ מאולתר מתקרב למטרה בטיסה נמוכה, ואז צולל לתוך המטרה ומתפוצץ. פרצה דליקה גדולה.  לא ברור אם מפעל הכטמ"מים האיראניים בעיר יילבוגה הוא שהתקיפה שצולמה בסרטון היתה ביעד סמוך. בכטמ"מ שתקף את המפעל ונראה הסרטון נראה מדחף בחרטום, זנב רגיל, ונראה לכמה מומחים ש-WAR ZONE שמובר במטוס קל אזרחי שהוסב לחימוש תוקף מתאבד. סבורים שה מטוס AEROPARKT תוצרת אוקראינה, ולמטוס כזה יש טווח מרבי של 680 מייל והוא יכול היה מבחינת ביצועיו להגיע למפעל ולתקוף.  

משיחות עם מפקדים וחיילים שלוחמים בעזה, מילואים, סדיר וקבע, אפשר להתרשם שלוחמי צה"ל מבינים היטב את סיבות המלחמה, המפקדים מאמינים בצדקת הדרך ומשדרים אותה לחייליהם. שומעים מהם את השילוב - החזרת החטופים וחיסול חמאס, ובלשון החיילים הם מוסיפים: "זה למה אני פה". לא מדברים פוליטיקה האחדות, ה"יחד", נמצאים בשורות צה"ל בעזה. המפקדים, מח"טים, מג"דים ומ"פים, ישראלים בני 25,  30, 40 ויותר, הורים לילדים קטנים או מתבגרים, תושבי עיר, קיבוץ, מושב, צפון ודרום, חובשי כיפות וחילונים, שמות משפחה מוורשה, מבגדד מפריס ומאדיס אבבה.    ברוב הראיונות והשיחות עם לוחמי צה"ל מאז 7 באוקטובר לא מדברים פוליטיקה. לא נגד או בעד הממשלה או ראש הממשלה, לא תנחש לאיזו מפלגה מצביע בן השיח כשהנשק תלוי על הכתף, ברכיות על הברכיים, קסדה טקטית, משקפת בחזית הווסט, כמו הרמטכ"ל. בן השיח יסביר ארוכות את שיטות הלחימה, ההתקדמות הזהירה במה שהיה פעם רחוב בעזה או בחן יונס, ההתקרבות לבית שאינך יודע מי ומה בפנים. ההיתקלות בחדר המדרגות, הלחימה בפירי מנהרות. הפקודות, התראות המפקדים, הירי וחיסול המחבל. רק לפני כחצי שנה, ב-7 באוקטובר, חוותה המדינה הזאת אסון קשה מזה של מלחמת יום הכיפורים. כל דרגי צה"ל אכזבו, לא היו במקום, לא היו בכוננות, לא שמרו על התצפיתניות, לא איישו עמדות, זלזלו באויב, זלזלו בסימנים מעידים. צה"ל, שתפקידו היה להגן על חייהם של תושבי ישובי העוטף, לא סיפק את הסחורה. לא תשמע תלונות על כך בשיחות עם מפקדי היחידות הלוחמות בעזה, והן רבות ומגוונות. חי"ר ושריון, צנחנים, הנדסה ויהל"ם, עוקץ, גולני וגבעתי, שייטת 13 ותותחנים וציוותי סטי"לים וטייסים ועוד רבים. הם שומרים על העיקרון שבעודם לובשים מדים בחזית ברצועה  ובצפון שומרים על אחדות, מדברים על השרות הצבאי ועל הלחימה ומטרותיה. "אנחנו במלחמה".   כל קצין יודע שהוא מקבל פקודות מקצינים בכירים, רמטכ"ל מפקדי פיקוד ואחרים, שבתום המלחמה ייאלצו לשלם מחיר אישי כבד על אירועי 7 באוקטובר. ובכל זאת נשמרת ההיררכיה הפיקודית הצבאית ולא ידוע על סירובי פקודה ברמות הגבוהות. על כך ראוי צה"ל למחמאה, שגם אחרי כישלון כה גדול, נשמרת השרשרת הפיקודית, שבראשה קצינים שעלולים להימצא אחראים ולסיים קריירה צבאית ארוכה ומפוארת.   שונה מקצה אל קצה המצב במגזר הפוליטי האזרחי, ובעיקר בכנסת ובקרב הפוליטיקאים ואלו שמנהלים את המדינה. שם קשה למצוא סימני אחדות אמיתית למרות הדיבור האין סופי על הצורך באחדות, ה"ביחד", "כולנו יחד", "עם אחד".  נבחרי העם יוצרים פילוג בעמם מי שגרם לפילוג הבלתי נסבל בקרב משפחות החטופים, לא דאג לאחדות. זעקות ברחובות ירושלים "נמות ולא נתגייס" אינן אחדות העם. פלג כזה איננו אותו עם. "יאללה, יאללה" מפי ח"כ למשפחות חטופים זה פילוג ולא אחדות. "עופו לי מהעיניים" מפי ח"כ למשפחות חטופים הוא ניגוד גמור ל"ביחד". כך גורמים נבחרי ציבור לפילוג בעם. תושבי צפון שאיבדו את פרנסתם, שמשפחותיהם חודשים בחדרי מלון צפופים והם מסתכנים בנסיעה לישוב כדי לאסוף ביצים בלולים ואיש מהממשלה לא מדבר אתם – כך מפלגים את הציבור. תושבי צפון שמשכימים קום ב-4 בבוקר כדי להגיע לכנסת בירושלים להיפגש עם וועדה בכנסת ואיש מהח"כים לא מטריח עצמו להגיע, למעט יו"ר הוועדה  - כך נבחרי העם יוצרים פילוג בעמם.  נראה שתושבי מרכז הארץ עדיין לא תופסים את המשמעות העמוקה של המתרחש בצפון: חלמנו על רצועת ביטחון שתפריד בין המחבלים לתושבי הצפון. קיבלנו רצועת ביטחון ברוחב של קילומטרים, אבל היא נמצאת בתוך מדינת ישראל, מדרום לגבול. רצועה שבתוכה מטולה, קריית שמונה ומנרה, שרחובותיהן ובתיהן ריקים, להוציא קומץ תושבים ותיקים אמיצים. מצב דומה בדרום, שם רוב בתי הקיבוצים שרופים והרוסים. האחראים למחדל 7 באוקטובר גרמו גם להקטנת ממדי השטח של מדינת ישראל ברבבות דונמים, ואנו מדינה קטנה, אין לנו עודף דונמים. צומצם שטח מדינת ישראל.  ובמדינה שהצטמצמה חי ומתפקד ציבור שרבים בו סובלים מטראומה ממה שקרה, ואולי בעיקר מאי ידיעה מה יקרה. אין חמור מאי ודאות ברמה המדינתית המשליכה על אי הוודאות של הפרט. 138 חטופים וחטופות ומי יודע מה גורלם/ן, 600 חיילי צה"ל שנפלו בקרבות, כך הודיעו השבוע. מצב כלכלי מידרדר של תושבים רבים. הורים שאינם יודעים היכן ילמד הילד בספטמבר. גיוס חרדים, הצפון בוער, טילי נ"ט על בתי מנרה ומטולה, כטמ"מים על יב"א צפון ופגיעה במספנת חיל הים באילת מעירק. מיליציות פרו-איראניות חזית חדשה לנו, מיליציות פרו-איראניות בעירק משגרות כטמ"מ מעירק דרך ירדן לאילת, ואין מי שיעצור ויירט אותם בדרך. בצדק שואל הציבור היכן מערכת ההגנה האווירית והגילוי של חיל האוויר, ועוד ישאל איך יתכן שדברים כאלו קורים אחרי 7 באוקטובר.  כל אלו נראים כמעמסה קצת כבדה מידי על גב הציבור הישראלי. אין פלא שחודשו הפגנות המחאה ונתגלה עירוב של שתי קבוצות מפגינים, אלו מוחים בעד החזרת החטופים 'מיד ועכשיו', ואלו מוחים נגד ממשלת ישראל ובעד החלפת ראשה ושריה בחירות חדשות. יש חילוקי דעות בין שתי הקבוצות על תכני המחאות ברחובות. יש מי שמלבה חילוקי דעות אלו כדי לתקוע טריז בין קבוצות המוחים. השבוע הסתמנה הבנה שתהיה אחדות בקרב קהל המפגינים ותוכני שלטי החטופים והפלת הממשלה יתאחדו לכוח מחאה מאוחד. ועוד דבר קרה השבוע: אלפים באו לבקו"ם כדי ללוות את הבנים שהתגייסו לחיל התותחנים. סבים וסבתות, הורים, אימהות דומעות מהתרגשות וצעירים בני 18. מלש"בים שחוילו בו ביום. משפחת התותחנים חילקה דף להורי המתגייסים: "הגעם למשפחה איכותית, חמה ואוהבת, סמכו על המפקדים, הם יודעים את העבודה. אתם לא לבד". בגיוס שאחרי 7 באוקטובר יש משמעות מיוחדת לקבלת הפנים החמה הזאת.