המרגלים ששלח משה רבנו לבדוק את ארץ ישראל חזרו עם חוות דעת אישית לא מעודדת. התוצאה הייתה עונש כבד על העם כולו. איפה הם טעו? ומה ניתן ללמוד מכך?

רגע לפני הכניסה לארץ, העם מתלונן ומתאונן. איך קרה שיציאת מצרים המופתית, והניסים של היום-יום במדבר נשכחו? איך זה שעוצמת ההדחקה כל-כך גבוהה?

הכדורסלנית נעמה שפיר הייתה יכולה לוותר על החלום ולשחק עם הילדים בחצר, אבל היא החליטה לא לוותר - ולכדרר בדרכה שלה. חבל שבפיב"א לא הבינו את זה

לפי הקבלה, הימצאותו של האדם התאפשרה רק לאחר שאלוהים צימצם את עצמו ועשה לו מקום. אבל מה נשבר על הדרך?

אחרי חטא המרגלים, משה מכנס את העם ובמקום לשאת נאום נוקב או לבשר על עונש כבד - הוא מלמד הלכות מנחה. למה? והאם גם אצל קהלת התרגיל הזה הצליח?