ניאנטיק - שהביאה אל העולם את Pokémon Go ואת השגעת שחלה סביבו בקיץ בו יצא, בשנת 2016 - הוציאה סופסוף את הכותר המצופה החדש שלה: Harry Potter: Wizards Unite. גם הפעם מדובר במשחק מציאות רבודה, אך לא כזה שעוסק בפוקימונים, אלא בכוכב לוהט בזכות עצמו - המכשף הנערץ הארי פוטר. מדובר בשילוב סינרגטי שנשמע כמתכון בטוח להצלחה, והמשחק זמין כעת להורדה הן לניידים מבוססי אנדרואיד והן למשתמשי iOS, ב-25 מדינות מלבד ארצות הברית, כולל בישראל. חשבון הטוויטר של ה-Wizards Unite - שבהחלט כדאי לעקוב אחריו אם אתם מתכננים להתמכר למשחק, ורוצים לקבל עדכונים על כל מה שקורה בו - הודיע בסוף השבוע על השקת המשחק ובישר אתמול (א') על המשך ההגעה שלו לעוד מדינות ברחבי העולם, בתוך שהוא מצרף רשימה נרחבת של המקומות שבהם המשחק זמין כעת. הארי פוטר - תופעה ודמות נערצת ואפשר שהטירוף כבר החל - לפי נתוני חברת Sensor Tower, משחק המציאות הרבודה, שהושק לראשונה ביום ו' האחרון, הותקן כ-400,000 פעמים בבריטניה ובארה"ב, ויצר יותר מ-300,000 דולר בהוצאות שביצעו השחקנים בתוך המשחק - וכל זאת ב-24 השעות הראשונות לחייו. כאמור, יצרנית משחק המציאות הרבודה Pokémon Go ניאנטיק, ושותפתה Portkey, שחררו את האטרקציה החדשה שלהן רק לפני מספר ימים, אבל המשחק כבר זוכה בלא מעט תשומת לב ואזכורים בתקשורת וברשת, ככל הנראה פשוט בזכות מאות מיליוני, או יותר, אוהדי הארי פוטר, שהוא כידוע כוכב סדרת הספרים המגה-מצליחה שכתבה הסופרת ג'יי. קיי. רולינג ושגם כבש את מסכי הקולנוע בסדרת סרטים נלווית ומצליחה לא פחות. The worldwide rollout of Harry Potter: Wizards Unite continues! Check out our blog for the latest list of additional countries where you can now download the game. https://t.co/wwLDhmZCMG #WizardsUnite https://t.co/qGiptTLjAa — Harry Potter: Wizards Unite (@HPWizardsUnite) 23 ביוני 2019 כמו במשחק הוותיק Pokémon Go, כך ב"הארי פוטר - איחוד הקוסמים" - השחקנים צריכים בעיקר להסתובב עם הניידים שלהם ולאתר פריטים ואנרגיה להמשך המשחק ברחבי העולם האמיתי. הם גם יכולים להילחם במפלצות או לאסוף דמויות קסומות מהעולם של הארי פוטר. במילים אחרות - הם יכולים להישבות בעולם הכשפים, בעודם משוטטים ברחובות העיר שלהם. וזה, בצירוף ההערצה הגדולה לפוטר, יש להניח, עומד להיות ממכר לא פחות מאיסוף פוקימונים. באג ואזהרה מפני סיכונים לשחקנים צעירים אבל לא הכל הולך חלק בממלכת המכשפים הדיגיטלית - ראשית, זמן קצר לאחר ההשקה הסתבר כי רבים שכבר משחקים ב"הארי פוטר: איחוד הקוסמים" הבחינו בבעיה עם המשחק ב-Ministry ID שלהם. ניסיון לבחון אותו גרם למשחק לקרוס, ואילץ הפעלה מחדש. ניאנטיק עובדת על תיקון הבאג, אבל בינתיים ניתן לנסות להשתמש בשלל ההצעות לפתרון הבעיה שהתפרסמו ברחבי האינטרנט. שנית, וחשוב יותר, האגודה הבריטית הלאומית למניעת בריונות כלפי ילדים, ה-NSPCC, הציפה חששות בטיחות סביב סוג זה של משחק, משום שהוא גורם לילדים להתכנס במקומות בהם ה"חפצים" מוסתרים, ולפיכך עלול למשוך אליהם הטרדות או סיכונים שונים. NSPCC אמרה שהשחקנים הצעירים צריכים להיות זהירים בעיקר מקשרים עם זרים, שהמשחק עלול לזמן, והוסיפה כי הפורומים והצ'אט אונליין של המשחק מספקים "אפשרות לדבר עם זרים ולהיות חשופים לתוכן לא הולם". ניאנטיק הגיבה וציינה כי: "אנו מעודדים את כל האנשים להיות מודעים לסביבתם ולשחק לצד חברים או בני משפחה, במיוחד כאשר בוחנים מקומות לא מוכרים".  

מיקרוסופט הוסיפה את יישום שיתוף הפעולה הארגוני Slack לרשימת היישומים שהיא אוסרת על עובדי החברה להשתמש בהם. מדובר ביישום שמתחרה ישירות ב-Microsoft Teams, יישום שיתוף הפעולה של מיקרוסופט עצמה, אבל בענקית מרדמונד טוענים שהסיבה היא לא התחרות אלא בעיות אבטחה. האתר גיקוויר דיווח כי שם ידו על רשימת הטכנולוגיות שמיקרוסופט מגדירה לעובדי החברה כאסורות לשימוש בעבודה היומיומית שלהם, ואף מעודדת אותם שלא להשתמש בהן מחוץ לכותלי העבודה. לפי הרשימה, הבעיה של מיקרוסופט היא בהיבט האבטחה. לטענת מיקרוסופט, רוב הגרסאות שמציעה Slack אינן מספקות את הבקרות הנדרשות כדי להגן באופן ראוי על הקניין הרוחני של מיקרוסופט. "משתמשים קיימים בשירותים אלו צריכים להמיר את היסטוריית השיחות והקבצים המתייחסים לעסקים של מיקרוסופט אל Microsoft Teams שמציעה את אותן תכונות ומציעה באופן מובנה שילוב עם יישומי Office 365, וכן תמיכה בשיחות ובקיום ישיבות. Slack Enterprise Grid עומדת בדרישות האבטחה של מיקרוסופט; עם זאת אנו ממליצים להשתמש ב-Microsoft Teams במקום בתוכנה מתחרה", הסבירה מיקרוסופט. לצד Slack, כך דיווח האתר, ניתן למצוא ברשימת היישומים האסורים לשימוש גם את בודק הדקדוק גראמרלי ואת תוכנות האבטחה של קספרסקי. ברשימת התוכנות שמיקרוסופט מציינת שהיא מעדיפה שעובדיה לא ישתמשו בה ניתן למצוא את AWS של אמזון, את שירותי התוכנות המשרדיות Docs של גוגל ואפילו את גרסת הענן של GitHub, שירות פיתוח התוכנות המקוון שמיקרוסופט רכשה בשנה שעברה תמורת סכום גדול של כ-.5 מיליארד דולר.

המגזין הכלכלי דה מרקר פרסם באחרונה את רשימת העשירים של ישראל. היא כוללת שלל יזמים, מנכ"לים ואחרים, בתחומים שונים, שיש להם סכומים שרובנו יכולים רק לחלום עליהם. ההון הכללי של עשירי ישראל עומד, לפי הרשימה, על 230 טריליון דולר - עלייה מטאורית של כ-30% לעומת השנה שעברה. הרשימה כוללת 245 אנשים, אולם על פי הערכות זהירות, יש בישראל כ-500 אנשים עם הון אישי של יותר מ-100 מיליון דולר. זה כולל אחזקות נדל"ן, כסף מזומן בדמות פיקדונות בבנקים, יצירות אומנות ואחזקות בחברות אם - ציבוריות או פרטיות. מתוך ה-500, כ-40 עשו את הונם מהשקעות בהיי-טק. מדובר ב-8% מעשירי ישראל - כמו שיעור המועסקים בענף בכלל השוק. אולם, בקרב הישראלים בעלי ההון של יותר ממיליארד דולר, התמונה משתנה: על פי הערכות זהירות, יש במדינה כ-50 מיליארדרים, כאשר 14, שהם 28%, עשו את הונם מפעילות בהיי-טק. טובים בחדשנות - פחות טובים בעשיית כסף זה לא צריך להפתיע, שכן ב-25 השנים האחרונות, ההיי-טק מהווה מכרה זהב לעוסקים בענף - בעולם ובכלל זה בישראל. אולם, בניגוד למה שקורה בעולם בכלל ובארצות הברית בפרט, עשירי ההיי-טק הישראליים לא מככבים בראש הרשימה של כלל עשירי ישראל. מכאן נובע שעל אף היותה של ישראל אומת הסטארט-אפ, צמרת ההיי-טקיסטים שלנו טובים ביזמות ובניהול, אבל יש טובים מהם בעשיית כסף. [caption id="attachment_247624" align="alignnone" width="600"] במקום הראשון: גיל שויד, מייסד ומנכ"ל צ'ק פוינט. צילום: יח"צ[/caption] למקום הראשון ברשימה הכללית הגיעה מרים אדלסון, הבעלים של ישראל היום, עם הון אישי של 22 מיליארד דולר. במקום השני, הרחק מאחור, נמצא רומן אברמוביץ' עם 13 מיליארד דולר, כשאחריו ברשימה אייל עופר, משפחת התעשיינים הוותיקה ורטהיימר, פטריק דרהי, משפחת בעלי הקניונים והנדל"ן בכלל עזריאלי, ושרי אריסון, שלא מכבר נפרדה מבנק הפועלים ומשיכון ובינוי. איש ההיי-טק הראשון ברשימה נמצא במקום השמיני בלבד. מדובר, כמו שניתן לצפות, בגיל שויד, ממייסדי ומנכ"ל צ'ק פוינט, שהרוויח השנה חצי מיליארד דולר והשווי שלו עומד על 4.7 מיליארד. שלושה מקומות אחריו נמצא יזם ההיי-טק הבא - אדם נוימן, עם הון אישי של ארבעה מיליארד דולר, ש-2.3 מיליארד מהם הוא הרוויח מאז הרשימה הקודמת של דה מרקר. [caption id="attachment_173523" align="alignnone" width="600"] מימין: אדם נוימן, ממייסדי WeWork, יחד עם בנג'י זינגר, מנכ"ל WeWork ישראל. צילום: עומרי שפירא[/caption] בעוד שב-12 המקומות הראשונים ברשימת עשירי ישראל יש רק שני היי-טקיסטים, כלומר: שישית, ברשימה העולמית הנתון עומד על קרוב לשני שליש - כולם אמריקנים. מדובר בג'ף בזוס, מייסד ומנכ"ל אמזון; ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט; מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק; לארי אליסון, מייסד ומנהל הטכנולוגיות של אורקל; לארי פייג' וסרגיי ברין, מקימי גוגל; ומיליארדר שעוסק לא רק בהיי-טק, אבל בהחלט גם - מייקל בלומברג. מדוע זה כך? למה ההיי-טקסטים לא תופסים את המקומות המובילים בין עשירי הארץ, כפי שקורה ברשימה העולמית? התשובה לכך היא, להערכתי, הסיבוביות של תעשיית ההיי-טק הישראלית: יזמים מקימים חברות, מפתחים אותן ועושים אקזיט מוקדם ככל שהם יכולים. כמעט שאין חברות היי-טק ישראליות גדולות - אפילו מלאנוקס, שנחשבה לאחת מספינות הדגל של ההיי-טק הישראלי, נמכרה באחרונה - ל-Nvidia, במקרה שלה. אחת היחידות שעדיין נמצאות בבעלות ישראלית היא צ'ק פוינט, ולכן לא מפתיע ש-שויד הוא ההיי-טקיסט הישראלי היחיד ברשימת עשרת העשירים ביותר בארץ של דה מרקר. זהו גם המקום להודות לדה מרקר על שאפשרו לנו להשתמש בנתונים. [caption id="attachment_278547" align="alignnone" width="600"] טדי שגיא. צילום: יח"צ[/caption] ועוד הערה לסיום: זוהי עוד רשימה שמצביעה על הייצוג החסר של נשים בהיי-טק הישראלי, ובפרט בצמרת שלו. האישה הראשונה - רות פרסול - נמצאת רק במקום ה-13 מבין עשירי ההיי-טק, אם לא לוקחים בחשבון נשים שנמצאות שם עם בני המשפחה שלהן. גם הרשימה הזאת מעידה שיש מקום לשיפור, וכדאי שהוא ייעשה כמה שיותר מהר. להלן הטבלה המלאה: [caption id="attachment_242469" align="alignnone" width="600"] מימין: זיו אבירם ופרופ' אמנון שעשוע, מייסדי מובילאיי. צילום: יח"צ[/caption] [caption id="attachment_210920" align="alignnone" width="600"] משה ינאי. צילום: פלי הנמר[/caption] [caption id="attachment_163636" align="alignnone" width="600"] שלמה קרמר. צילום: יח"צ[/caption] [caption id="attachment_242029" align="alignnone" width="600"] האחים זהר ויהודה זיסאפל, מייסדי קבוצת רד בינת. צילום: ניב קנטור[/caption] [caption id="attachment_193924" align="alignnone" width="600"] בני לנדא, יו"ר ומייסד קבוצת לנדא. צילום: ניב קנטור[/caption] [caption id="attachment_192560" align="alignnone" width="600"] אדם סינגולדה, מייסד ומנכ"ל טאבולה. צילום: יח"צ[/caption]

הדבר העיקרי שמשך את הקהל הישראלי לחנויות הסיניות האינטרנטיות, בעיקר בתחילת הדרך ועוד לפני שההיסטריה הפכה להיסטוריה, היה תגי המחיר הנוחים עד מאוד לעומת השוק הישראלי. אבל, כמו שבעלי עסקים רבים אומרים, הלקוחות הגיעו בגלל המחיר ונשארו בגלל השירות, החיוך ובהרבה מקרים גם עקב המבחר. במקרה של שוק הטכנולוגיה הסיני זה נכון פי כמה - לא רק שלעתים קרובות המחירים בהן הרבה יותר נוחים לכיס, גם המבחר שהן מציעות פשוט עצום. ועוד דבר שלומדים לאורך הזמן: שיש לא מעט יצרניות שעל אף שהן מציעות מכשירים זולים באופן יחסי, לא מדובר במכשירי "זבל". יש אפילו כמה מותגים שזכו להכרה כאיכותיים במידה מסוימת, ואחד מהם הוא בליצוולף, שהיא חברה שמייצרת מגוון אביזרי עזר לעולם הדיגיטלי הנייד המודרני - מסוללות ניידות דרך כבלים איכותיים ועד, לדוגמה, BW-BH1, שהיא דיבורית בלוטות' חדשה שהשיקה החברה באחרונה. מדובר בדיבורית שנאמנה מאוד לסממנים של השוק הסיני החדש, אם אפשר לכנות אותו כך: מצד אחד, תג המחיר שלה עומד על כ-35 שקלים בלבד, ומצד שני, החברה מנסה לצייר אותה כדיבורית מודרנית ואיכותית יותר מאשר הממוצע. הדיבורית שאפשר לשכוח שהיא באוזן קודם כל, ה-BW-BH1 היא דיבורית מאוד נוחה לשימוש. עם אורך של פחות מ-6 ס"מ ועם משקל שעומד על 5.6 גרם בלבד היא כמעט שאינה מורגשת כשמשאירים אותה באוזן לאורך זמן. למעשה, במהלך הבדיקות קרה ששכחתי שהיא בכלל שם. היא מחזיקה היטב מעמד בתוך האוזן עבור שימושים רגילים, עד הליכה יחסית מהירה, ובכל מקרה, בקופסה יש גם קשת אוזן שאפשר לחבר כדי להוסיף עוד ממד של יציבות. הסממן הבולט שלה, מעבר למשקל הקל, הוא שימוש בחיישן טביעות אצבע כדי להעביר את הפקודות הנדרשות במקום להשתמש בכפתור פיזי - מה שלפי החברה אמור להיות נוח יותר ובמידה מסוימת גם להאריך את חיי הדיבורית. יכול להיות שהמחשבה נכונה, אבל גם לאחר תרגול ושימוש במשך תקופת מה קרה שהנחתי את האצבע במקום הלא נכון. יש אמנם חריצים קלים אך מורגשים שמסמנים את המקום הנכון, אבל בכל זאת, אפשר לפספס. מצד שני, כשכבר רגילים, מספיק לבצע נגיעה קלה בלבד כדי לעשות את מה שרוצים. [caption id="attachment_293659" align="alignnone" width="600"] BliztWolf BW-BH1. צילום: יח"צ[/caption] חסרון נוסף בבחירה של בליצוולף לוותר על הכפתורים הפיזיים הוא שהשליטה בעוצמת הקול מתבצעת דרך הטלפון בלבד, וזה יכול להיות מטרד אם המכשיר לא זמין כל הזמן מתחת ליד. עוד כמה אלמנטים נחמדים שהחברה שילבה בדיבורית הם דיווח קולי על מצב הסוללה כשמדליקים אותה והודעה על חיבור חוזר לאחר ניתוק, שיכול להתרחש בגלל יציאה ממרחק הקישור, שעומד על כ-10 מטרים - לאור העובדה שמדובר באוזניה שתומכת בבלוטות' 4.1. בנוסף, כשמתנתקים, הדיבורית משמיעה בכל כמה שניות שני צפצופים קצרים כדי להזכיר שהיא מנותקת. הצימוד חזרה לטלפון מתבצע מיד עם כניסה בחזרה לטווח. כמו מקל פלסטיק שתקוע באוזן ב-BW-BH1 שולב גם שבב חסימת רעשים סביבתיים פסיבי, שיכול להתמודד עם רעש של מכונית חולפת, אנשים מדברים, רוח קלה וכדומה. אם עוצמת הקול הסביבתי חזקה, הדיבורית הופכת למקל פלסטיק שתקוע באוזן. זה נכון, למשל, כשיש ברוח בעוצמה גבוהה, אז מתקבלת ההרגשה ששומעים אותה באופן בולט דווקא בגלל הדיבורית. איכות הקול בשמע סבירה לחלוטין ובדרך כלל, גם בצד השני של השיחה הדיווח היה על קול ברור, גם אם מתכתי משהו. האלמנטים הללו, יחד עם חסימת רעשים חלקית בלבד, מפרידים בין הדיבורית הזו של בליצוולף לדיבוריות יקרות יותר, שמציעות איכות שמע ודיבור וכן סינון רעשים טובים יותר בכמה רמות. יש לפעמים ניתוקים קלים, אבל אלו בעיות שכן מוכרות עבור כל מי שמשתמש בדיבוריות. זמן העבודה המוצהר הוא שש שעות דיבור, אלא שבבדיקות התגלה שהוא רב יותר, אפילו אם שומעים מוזיקה - דבר שהדיבורית לא ממש בנויה אליו. זמן הטעינה המלא הוא שעה בלבד, וגם זה יתרון. לסיכום, ה-BW-BH1 של בליצוולף היא דיבורית שימושית לנסיעה באוטו – בין אם הוא סגור או יש חלון פתוח - ולמשרד עבור מי שלא רוצה טלפון צמוד לאוזן בזמן השיחות. האטרקטיביות שלה באה לידי ביטוי במחיר, בעיצוב, במשקל, בזמן העבודה, ושוב - במחיר.

ארצות הברית שוקלת לחייב חברות אמריקניות שציוד 5G שלהן לשימוש הביתי ייוצר מחוץ סין, כך דיווח הוול סטריט ג'ורנל, בהתבסס על דברי מקורבים לנושא. המהלך, אם יצא לפועל, יהיה למעשה חזית נוספת שתפתח כחלק ממלחמת הסחר בין המעצמות, אך בפועל הוא יהווה הרחבתה של החזית שכבר נפתחה עם החרמת חברת הטלקום הסינית וואווי לפני כחודש. לפי הדיווח, ממשלו של דונלד טראמפ נמצא בדיונים בשלבים ראשוניים, בנוגע בשאלה האם באפשרותו לדרוש כי מכלול הציוד בעבור הדור הבא של רשתות האלחוט במדינה - שיאפשרו חיבור מהיר במיוחד ושמכונות 5G - יגיע מחוץ לסין לפי הג'ורנל, גורמים רשמיים אמריקנים עסוקים כבר עתה בבירורים מול יצרניות ציוד טלקום ובתהייה האם הן יכולות לפתח או להשיג תוכנה וחומרה - כולל תחנות סלולריות, נתבים ומתגים - מבלי לרכוש את הללו מסין. [caption id="attachment_227476" align="alignnone" width="600"] נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. צילום: BigStock[/caption] גורמים רשמיים בארה"ב אמרו כי הם פועלים באופן דחוף, משום שמפעילי הטלקום מתחילים לבנות את רשתות ה-5G שלהם, במטרה להתחיל ב"מהפכה התעשייתית הרביעית", אשר "תיבנה על רשתות התקשורת המוטמעות כיום, וקריטי כי רשתות אלו יהיו מהימנות", אמר בכיר אנונימי בממשל טראמפ לג'ורנל. בפרקים הקודמים: חרם על ZTE ו-וואווי במסגרת הפרקים הקודמים בסאגת וואווי-סין-ארצות הברית, במאי האחרון, הוציא הנשיא טראמפ צו שאוסר על חברות לסחור עם הענקית הסינית ולמעשה החיל עליה בזאת חרם מלא לא רק במשרדי הממשלה, שהחרימו אותה עוד קודם לכן, אלא גם בסקטור הפרטי. הצו התבסס על חוק החירום לחיסכון כלכלי (Emergency Economic Powers Act), המסמיך את הנשיא להסדיר את המסחר במקרה של איום חריג ויוצא דופן. הסיבות הרשמיות לאקט החמור הן שוואווי נחשדת כמשתפת פעולה עם הממשל הסיני, בריגול ובעוד פעילויות שעלולות לסכן את ביטחון המולדת האמריקנית. ומכיון שהחברה היא המעורבת העיקרית בתהליכי פריסת 5G בעולם, ובארצות הברית, המדינה מצאה לנכון לעצור כל שימוש בציוד שלה. אלא שכעת שוקלים בבית הלבן שלא לערב, כאמור, אף יצרנית סינית בתהליך פריסת הטכנולוגיה החדישה, שוב - מטעמי ביטחון המולדת. ללא שימוש בציוד תקשורת של וואווי ושל החברה הסינית הנוספת שהוחרמה עוד קודם לכן על ידי ממשל טראמפ, ZTE, הספקיות של ארצות הברית יצטרכו לבחור מבין היצרניות אריקסון השבדית או נוקיה הפינית לבניית רשתות 5G שלהן. אבל באופציה הזו קיים מלכוד - שתי החברות האירופיות מסתמכות בעצמן על ייצור מוצרים בסין. אנליסטים שצוטטו על ידי הג'ורנל בכתבה אמרו כי 45% מכלל הייצור של אריקסון ו-10% מזה של נוקיה נעשה בסין ב-2001. בנוסף, אין לחברות הסלולר האמריקניות אפשרות להתבסס על ייצור מקומי מהסיבה הפשוטה - אין כיום יצרנית אמריקנית גדולה של ציוד סלולרי. דיווחו של הג'ורנל לא זכה בהכחשה או אישור מטעם גורמים רשמיים בממשל בארה"ב. דוברים מטעם אריקסון ונוקיה סירבו להגיב על השאלה האם בכלל מתקיימים דיונים בין החברות לבין גורמים אמריקניים. הג'ורנל ציטט את דובר אריקסון שאמר כי האסטרטגיה של החברה היא לייצר מוצרים בקרבת הלקוחות שלה וכי יש לה גמישות להעביר את הייצור לאתרים בארה"ב, סין, ברזיל, אסטוניה והודו. הובא גם ציטוט של דובר נוקיה שאמר כי אסטרטגיית הייצור שלה יכולה "להקל מפני סיכונים כגון אירועים משבשים מקומיים, יכולת הובלה וסיכונים פוליטיים".    

גוגל הודיעה לא מכבר על הפסקת הקשרים המסחריים שלה עם וואווי בעקבות הכנסתה ל-"רשימה השחורה" של החברות שכל מסחר אתן מצריך אישור מיוחד ממשרד המסחר האמריקני. אלא שהיצרנית הסינית הודיעה שגרסת אנדרואיד Q הבאה של גוגל תהיה זמינה לכל משתמשי הסמארטפונים שלה, כולל מכשירי הדגל האחרונים. במטרה להרגיע את המשתמשים במכשיריה, פרסמה וואווי באתר הבריטי שלה דף בשם Huawei answers, שבו היא ציינה כי "כל הסמארטפונים, הטאבלטים ומחשבי ה-PC של וואווי ימשיכו לקבל טלאי אבטחה, עדכוני אנדרואיד ותמיכה ממיקרוסופט. כל מי שכבר רכש או עומד לרכוש סמארטפון של וואווי יכול להמשיך לקבל גישה לעולם האפליקציות, כמו שעשה תמיד. כלל המכשירים ימשיכו להיות מכוסים באמצעות אחריות היצרן שלנו ויקבלו שירות תמיכה מלא בהתאם. המכשירים הפופולריים העכשוויים שלנו, כולל סדרת ה-P30, יהיו בעלי גישה לאנדרואיד Q". היא ציינה בהודעתה כי "למעשה, כבר השקנו תכנית בטה למפתחים לאנדרואיד Q, שכבר רצה על מכשיר ה-Mate 20 Pro". כמו כן, וואווי מפרטת באתר תשובות לשאלות שונות בנוגע לשימוש באנדרואיד ובאפליקציות. מלחמה בחרם האמריקני - גם דרך רוסיה וואווי נלחמת בחרם האמריקני בחזיתות רבות, בתקווה שהוא יוסר והיא תוכל להמשיך להשתמש באנדרואיד כמערכת ההפעלה שעליה מתבססים מכשיריה. מכל מקום, ענקית הטכנולוגיה פיתחה מערכת הפעלה קניינית משלה, אם כי עדיין לא הכניסה אותה לפעולה. בתוך כך, סוכנות הידיעות הרוסית RIA פרסמה שוואווי תחל בשיחות עם משרד התקשורת במוסקבה על האפשרות להשתמש במערכת ההפעלה הרוסית אורורה, שפותחה על בסיס מערכת ההפעלה הפינית Sailfish. אתר The Bell ציין שמנכ"ל וואווי כבר נפגש עם שר התקשורת והפיתוח הדיגיטלי של רוסיה, קונסטנטין נוסקוב, ודן אתו בשני נושאים: הראשון הוא התקנה מוקדמת של אורורה במקום אנדרואיד על חלק ממכשירי וואווי. לפי מקור

ההיי-טק מזמן לעוסקים בו ולמנהלים אותו לא מעט אתגרים: פיתוח חדש, עסקת ענק ואם זה סטארט-אפ - האקזיט המיוחל. אלא שיש כאלה שמעדיפים את האתגרים האקסטרימיים שלהם לא רק באופן ספייס המשרדי, כי אם גם באופן ספייס האמיתי - בטבע. ואם אפשר לשלב טבע וספורט אתגרי - מה טוב. שניים כאלה הם טל נתנוביץ', סמנכ"ל הבקרה, התפעול ומערכות המידע בשיכון ובינוי סולל בונה, ואלון כהן, מנכ"ל פרינטר סנטר. מתוקף תפקידיהם הם אמנם לא עובדים באופן ספייס, אבל המרחבים הפתוחים שהעולם שלנו מציע בהחלט קורצים להם. לכן, מאז שהכירו לפני כחמש שנים בפורום המנמ"רים והמנכ"לים C3 של אנשים ומחשבים, הם מבצעים פעילות ספורטיבית רבה בשטח: רצים, עוברים מכשולים במסלול הטאף מאדר הקשה (ותוך כדי כך תורמים למען ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם) - ומתאמנים, כמובן. [caption id="attachment_293677" align="alignnone" width="600"] הטבע במלוא תפארתו - רק קצת חבל שהכבל נמצא שם. צילום: אלון כהן[/caption] הפעם הם החליטו לאתגר את עצמם עוד יותר ולטפס על פסגת הר גבוה. מה זה גבוה? מהגבוהים ביותר בעולם. בהתחלה הם חשבו לטפס עד למרומיו של הקילימנג'רו, אבל ההר האפריקני די פופולרי והם רצו אתגר "יותר מעניין", כלשונם. השניים חיפשו והתלבטו, והחליטו לטפס על האלברוס, שנמצא ברוסיה. שני ההיי-טקיסטים הישראלים הצטרפו למשלחת של מטפסים, וממש בימים אלה הם עושים את דרכם במעלה ההר. האלברוס הוא חלק מרכס הרי הקווקז המערביים, וממוקם לא רחוק מהגבול הרוסי עם גאורגיה. הפסגה המערבית שלו מתנשאת לגובה של 5,642 מטרים ונחשבת לפסגת ההר הגבוהה ביותר באירופה. הפסגה המזרחית מעט יותר נמוכה ומגיעה לגובה של 5,621 מטרים. בחודשי הקיץ, מספר המנסים לטפס שם לגבהים המטורפים האלה יכול להגיע עד ל-100 בני אדם ביום. ניסיונות הטיפוס בעונת החורף נדירים וקשים משמעותית, בשל תנאי מזג האוויר הקיצוניים, ובדרך כלל מבוצעים על ידי מטפסים מקצועיים בלבד. בכל שנה מתים במהלך הניסיונות הללו בין 15 ל-30 בני אדם, ברוב המקרים בגלל חוסר בניסיון, במקצועיות ובציוד. [caption id="attachment_293678" align="alignnone" width="600"] זה רק נראה ירוק ופסטורלי... צילום: אלון כהן[/caption] במייל ששלחו למערכת אנשים ומחשבים היישר מהמסלול, כהן ונתנוביץ' סיפרו על מה שקרה להם עד לפרסום שורות אלה: "אתמול (א') הגענו בטיסה ממוסקבה לעיר מינרלנייה וודי ומשם נסענו לעיירה טרסקול, שממנה מתחיל סיפור מסע הטיפוס שלנו. מדובר בעיירה 'נמוכה', בגובה של כ-2,000 מטרים 'בלבד'. יחד אתנו נמצאים בקבוצה שני ישראלים נוספים, בכירים בהראל. משלימים את הקבוצה: הולנדי (מעופף משהו), צ'כי עם חברה אוסטרית, חוסיין שאומר שהוא משבדיה, אלא שמיד גילינו שמקורותיו באיראן, סקוטי נמרץ והמדריך המקומי מישה, להלן מישקה". "באותו היום אחר הצהריים", הוסיפו, "מישקה עשה לנו 'מסדר ציוד' בחדרים, בדק כל פריט ואת התאמתו לטיפוס, ספיגת מים ועמידות בקור. את מה שלא מצא חן בעיניו הצטרכנו ונצטרך לשכור, כי במקרים כמו זה, עם הציוד לא משחקים. בהמשך לקחנו כדור למניעת מחלת גבהים, שגרם לנו לרוץ כל הלילה לשירותים, כי הוא משתן ברמות קשות". "ביום השני (כלומר: היום - או"מ) התחלנו לתרגל 'התאקלמות' לגובה ולתנאים בכלל", כתבו השניים. "בתחילה ירד גשם זלעפות והבחנו בקבוצה מקבילה ביפני שהולך כל הדרך עם מטרייה ביד. בין אם בעלייה או בירידה, בגשם או בלעדיו, הבחור עם המטרייה שלו, כאילו הוא מטייל בשאנז אליזה". [caption id="attachment_293679" align="alignnone" width="600"] לפעמים יש גם מישורים... יחסית. צילום: אלון כהן[/caption] "טיפסנו במשך שלוש שעות לגובה 3,050 מטרים, בעלייה לא פשוטה בכלל - שיפוע בזווית חדה מאוד. מה יש להגיד - הנוף משכר, עם פרחים מדהימים על המדרונות, ושלג וקרח בצדדים", התמוגגו. לסיכום הם ציינו ש-"הירידה הייתה הרבה יותר מהירה אבל גם הרבה יותר מורגשת ברגליים, במיוחד בברכיים ובשרירי התאומים. אם זה יום התאקלמות בלבד - מה מחכה לנו בהמשך... כך או כך, בסיומו של יום הפעילות ארזנו את הפקלאות שלנו לקראת התחנה הבאה, מחר, שכבר תהיה למרגלות האלברוס". כהן ונתנוביץ' ימשיכו לדווח לנו בימים הקרובים מהמסע המרתק שלהם.

הפנטגון, באישור דונאלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, ערך מתקפת סייבר כנגד מערכות IT של איראן, השולטות בשיגור רקטות וטילים, כך אמרו גורמים המקורבים לנושא לעיתונות בארה"ב. מתקפות הסייבר נערכו ביום ה' האחרון בלילה, על ידי אנשי סייברקום, פיקוד הסייבר בצבא ארצות הברית. על פי אותם גורמים, מי שהציע לטראמפ לעשות זאת, היו אנשי הפנטגון, וזאת בעקבות המתקפה על שתי מכליות הנפט במפרץ עומאן בתחילת החודש. המתקפה אירעה לאחר שהנשיא טראמפ הורה על שילוח טילים כנגד איראן, בעקבות הפלת המל"ט האמריקני - וחזר בו. עוד ציינו אותם מקורבים, אשר התראיינו שלא לייחוס לוושינגטון פוסט ול-NBC, כי המתקפה בוצעה נגד משמרות המהפכה של איראן, ונערכה בתיאום עם סנטקום, פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, אשר אחראי על המזרח התיכון. המבצע צלח – והסב נזק למערכות השו"ב של הטילים והרקטות האירניות. המתקפה לא הסבה לאובדן בחיי אדם. כזכור, הנשיא ביטל ברגע האחרון את התקיפה הצבאית, כיוון שנאמר לו כי היא צפויה לפגוע ב-150 אזרחים, מה שהיה הופך אותה ל-"לא מידתית". תכנון המתקפה ארך זמן רב תכנון המתקפה ארך זמן רב, שבועות עד חודשים, ציינו המקורות. המתקפה שנערכה היא תצוגת התכלית הראשונה של פיקוד הסייבר בצבא ארה"ב, מאז חודש מאי, אז הוא נכנס לכשירות מבצעית. היא משקפת  את האסטרטגיה החדשה שפיתח פיקוד הסייבר, המכונה "להגן קדימה". מפקד פיקוד הסייבר, גנרל פול נקסון, הגדיר את האסטרטגיה כ"פעילות נגד אויבינו בטריטוריה הווירטואלית שלהם". במרץ  השנה אמר נקסון, המשמש גם כראש ה-NSA, הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי, כי "אנו מודעים היטב ליכולות ולכוונות של צפון קוריאה בסייבר. הם רוצים לפגוע בנו במרחב הסייבר, ולכן עלינו להיות ערניים ודרוכים. יש לנו הבנה וידע מה הם עושים במרחב הסייבר. הפעילויות של סין ואירן בתחום זה הן נחושות, והן עושות זאת בלא קשר לזהות הנשיא הישוב בבית הלבן. אירן פועלת בסייבר במתקפות שנועדו לשבש את החיי האומה. דעא"ש עדיין פעיל, גם אם לא באותו היקף שבו הארגון פעל לפני שבוע שנים. ראינו יכולות מרשימות שלו בעבר לגיוס כספים וכוח אדם ברשת". "יש לנו אסטרטגיה בסייבר", סיכם גנרל נקסון, בדברו בכנס RSA, "יש לנו היתרי פעולה מהממשל לפעול בסייבר. המצב בסייבר מאתגר – אבל אני מעודד ממנו".