המהפכה הבאה בביטחון עלולה להגיע כמעט בלי רעש. ככל שרחפנים נעשים קטנים, זולים ועצמאיים יותר, מתפתחת בעיה שחורגת משדה הקרב: כיצד מגינים על כלכלה מודרנית מפני איום זול, שהנזק שהוא עלול לגרום, או אפילו החשש ממנו, יקר מאוד? התשובה צפויה לשנות את תקציבי הביטחון, את אבטחת התשתיות ואת ההזדמנויות למשקיעים. יותר יכולת בפחות משקל הרחפנים שוחקים את חסמי הכניסה לעולם הצבאי. רכיבים אזרחיים, מצלמות זעירות ובינה מלאכותית מאפשרים להפיץ יכולות שבעבר היו נחלתן של מדינות. ה"יתוש" מסמל את כיוון ההתפתחות: אמצעים קטנים, קשים לזיהוי ותלויים פחות במפעיל ובתקשורת רציפה. רחפנים הנשלטים בסיב אופטי, שנכנסו לשימוש במלחמה באוקראינה, ממחישים את השינוי, משום ששיבוש תקשורת רדיו אינו מנתק אותם. במקביל, התקדמות בעיבוד תמונה ובחישוב על גבי הכלי עשויה לצמצם את התלות בתקשורת ובניווט לווייני. בפברואר 2026 פורסם מחקר על רובוט מעופף במשקל 1.29 גרם, שביצע טיסה באמצעות חישה וחישוב על גופו. עצמאות אנרגטית מלאה עדיין מהווה אתגר, והמרחק ממעבדה למערכת מבצעית משמעותי, אך הכיוון ברור: יותר יכולת בפחות משקל. האיום זול, ההגנה יקרה המשמעות הכלכלית עמוקה: התוקף בוחר היכן ומתי לפעול, ואילו המגן נדרש למוכנות מתמשכת באתרים רבים. ריבוי כלים עלול להעמיס על מערכות הגילוי והתגובה, גם ללא נחיל מתוחכם, ולא תמיד נדרשת פגיעה ישירה. חשש לרחפן מעל שדה תעופה עשוי להשבית פעילות, ואירוע ליד מפעל רגיש עלול לחייב פינוי ובדיקות. הנזק כולל השבתות, עיכובי אספקה ואובדן הכנסות, כפי שממחישים הליקויים המתמשכים בהיערכות הלאומית לאיום הרחפנים. השוואה בין מחיר הרחפן למחיר המיירט לבדה מטעה. יירוט יקר מוצדק כאשר הוא מציל חיים או מונע נזק עצום, אך הבעיה היא הסתמכות קבועה על אמצעים יקרים ומוגבלים מול איום זול והמוני. לכן נדרשת הגנה רב-שכבתית, הכוללת שיבוש אלקטרוני, חיישנים, תוכנה המשלבת מידע, אמצעי יירוט ומיגון פיזי. גם לייזר אינו פתרון יחיד, וביצועיו מושפעים ממזג האוויר, מקו הראייה ומקצב הטיפול במטרות. עם זאת, הלייזר עשוי לשנות את כלכלת ההגנה. משרד ההגנה הבריטי הציג עלות של כעשר ליש"ט לירי במערכת DragonFire, ובנובמבר 2025 הודיע על חוזה בסך 316 מיליון ליש"ט לאספקתה לצי המלכותי. עלות הירי נמוכה, אך הקמת היכולת יקרה, ולכן המשקיע צריך לבחון את העלות לאורך חיי המערכת ולא רק את מחיר היירוט. ארבע הזדמנויות עסקיות מבחינה עסקית נפתחות ארבע הזדמנויות מרכזיות. הראשונה היא מערכות הגנה ויירוט בעלות תפעול נמוכה. AeroVironment האמריקנית, שרכשה את BlueHalo, דיווחה כי נבחרה לחוזה מסגרת של צבא ארצות הברית בהיקף 464.8 מיליון דולר עבור מערכות הלייזר LOCUST. גם אלביט מערכות, האחראית למקור הלייזר במערכת "אור איתן", המוכרת גם בשם Iron Beam, הודיעה ב-2024 על חוזה של כ-200 מיליון דולר למערכות לייזר בהספק גבוה. בשתי החברות הלייזר הוא חלק מפעילות רחבה יותר. ההזדמנות השנייה היא גילוי וניהול ההגנה. לפני יירוט צריך להבחין בין איום לבין ציפור, רחפן מורשה או התרעת שווא. להערכתי, יתרון מסחרי עשוי להיווצר אצל ספק המשלב מכ"ם, מצלמות וחיישנים של יצרנים שונים באמצעות תוכנה ונתונים. DroneShield האוסטרלית מדגימה את הביקוש: הכנסותיה ב-2025 הגיעו ל-216.5 מיליון דולר אוסטרלי, לעומת 57.5 מיליון ב-2024. אולם גילוי ושיבוש רדיו אינם מספיקים מול רחפנים שאינם תלויים בתקשורת כזו, ולכן יכולת השילוב וההרחבה תהיה מבחן מרכזי. ההזדמנות השלישית היא הגנה משולבת וניידת. Rheinmetall הגרמנית פועלת בתחום באמצעות מערכות Skyranger, והזמנות מאירופה ממחישות את הביקוש להגנה לטווח קצר. עם זאת, יכולת להתמודד עם רחפנים מסוימים אינה מבטיחה מענה לכלים בגודל חרק, והניסיון בעולם כבר מראה כי מערכת נגד רחפנים צריכה לשלב גילוי, שיבוש ויירוט. ההזדמנות הרביעית היא הגנה על רציפות עסקית כשירות. שדות תעופה, נמלים ומתקני אנרגיה עשויים להעדיף שירות הכולל ניטור, תחזוקה, עדכונים ותגובה מוסדרת, בכפוף להיתרים הנדרשים. מודל כזה עשוי לייצר הכנסות חוזרות. לצדו יתפתחו שירותי הערכת סיכונים ומיגון, ובהמשך ייתכן שגם חברות ביטוח יתמחרו את איכות ההגנה. צורך ביטחוני אינו מבטיח השקעה טובה עבור משקיעים, צורך ביטחוני אמיתי אינו מבטיח שמניה מתומחרת נכון. יש לבחון הזמנות מחייבות, אספקה, רווחיות, תזרים ויכולת התאמה לאיום המשתנה. החברות שהוזכרו הן מועמדות לבחינה, לא המלצות קנייה. לישראל הזדמנות לפתח תעשייה רחבה של חיישנים, תוכנה, יירוט והגנת תשתיות. הצלחת הפתרונות צריכה להימדד גם בצמצום השבתות, התרעות שווא ועלויות לאורך זמן. ה"יתוש" מסמל עולם שבו היכולת להפריע נעשית זולה יותר, והיכולת להמשיך לתפקד יקרה יותר. אמיר גל אור הוא יו"ר קרנות אינפיניטי AI, מחבר הספר "לעבוד עם הסינים", מפעיל ומטיס רחפנים. אין לראות באמור המלצה להשקעה.

צרפת האשימה את יחידות הסייבר של משמרות המהפכה באיראן באחריות למתקפת הסייבר שהעלתה בחודש שעבר את הטמפרטורות של מקררים ומקפיאים במרכולים ברחבי המדינה. דו"ח משותף שהנפיקה קהילת המודיעין והביון הצרפתית קובע כי יחידת סייבר התקפית הקשורה למשמרות המהפכה היא שעומדת מאחורי קמפיין הפריצה. שאהיד קאווה (Shahid Kaveh) היא יחידת סייבר התקפית חשאית ועילית, הפועלת תחת משמרות המהפכה של איראן. היחידה מתמחה במחקר ובתקיפה של תשתיות קריטיות, מערכות בקרה תעשייתיות ומכשירי אינטרנט של הדברים ברחבי העולם. היחידה זכתה לכינויים Storm-0784 ו-Hydro Kitten, והיא מפעילה קבוצות השפעה ולוחמה פסיכולוגית ברשת. לפי הדו"ח, ההאקרים פעלו דרך קבוצות רבות, ביניהן CyberAv3ngers ו-Cyber Isnaad Front, שהתחזו, בין השאר, להאקרים של ארגון שוטרים. סנקציות ברמה האירופית ז'אן-נואל בארו, שר החוץ של צרפת, אמר כי "המתקפה הייתה חסרת תקדים, הן בהיקף שלה והן ברמת התוקפנות שלה. זו מתקפת הסייבר הראשונה בקנה מידה גדול, שמטרתה לחבל בשטח הלאומי שלנו, והיא מהווה מתקפה משמעותית על האינטרסים של האומה ועל ביטחון העם הצרפתי". שר החוץ הוסיף שהממשלה זימנה את שגריר איראן בפריז כדי "להגיש מחאה נחרצת נגד המעשה החמור ביותר הזה". לדברי בארו, "צרפת תנקוט כל צעד אחר הכרחי ומידתי, כדי להגיב לאירוע ולהרתיע את כל מי שעשוי לנסות לחזור עליו… על האחראים למתקפה יוטלו סנקציות ברמה האירופית". איראן לא הגיבה להאשמות של שר החוץ. מתקפת הסייבר באוקטובר גרמה להתחממות מקררים ומקפיאים במאות מרכולים ברחבי צרפת, מה שהוביל לקלקול של מזון טרי וקפוא בשווי של עשרות או מאות מיליוני יורו. לאחר מכן, בשבוע שעבר, נפגעו גם עשרות סופרמרקטים בשבע מדינות באירופה ממתקפת סייבר שכוונה נגד מקררים ומקפיאים. טרם הוברר הקשר בין שתי המתקפות, אולם בשתיהן הופנתה אצבע מאשימה כלפי רוסיה. לפי דיווח של סוכנות הידיעות AP, החוקרים בצרפת ביססו את ייחוס המתקפה לאיראן, ולא לרוסיה, בין השאר על שימוש של התוקפים בשפה הפרסית ועל כתובות IP המקושרות למכשירים באיראן. התביעה בפריז פתחה בחקירה ומבקשת צווי מעצר בינלאומיים נגד ראש היחידה ושני סגניו.

"היקף איומי הסייבר שיש כיום מעולם לא היה בעבר" – את הדברים המטרידים האלה אמר היום (ג') ניק אנדרסן, המנהל בפועל וסגן מנהל CISA, הסוכנות האמריקנית לאבטחת סייבר ותשתיות, בשבוע הסייבר באוניברסיטת תל אביב. אנדרסן ציין כי "המהירות היא ממד משמעותי בהגנה על מרחב הסייבר, שמוצף באיומים מבוססי בינה מלאכותית. אנחנו מתמודדים מול איומי אמת, שמופיעים ומתפרצים בקצב ובמהירות שבעשרות שנותיי במקצוע לא חווינו". הוא הבהיר ש-"לצד הסכנות מצד גורמי האיום הידועים, ה-'מסורתיים' – איראן, רוסיה, סין וצפון קוריאה, עלינו להיערך לקראת איומים לא מוכרים, מצד גורמים חדשים ולא מוכרים, שאין להם היסטוריה של עימותים בסייבר. השנה-שנתיים הקרובות תהיינה הרבה יותר מאתגרות בתחום הסייבר". "הבינה המלאכותית משנה את מפת איומי הסייבר" כמו מומחים רבים אחרים, גם אנדרסן סבור ש-"התפתחות הבינה המלאכותית משנה את מפת איומי הסייבר. הגישה למודלים מסחריים מורידה שוב את חסמי הכניסה עבור מגוון רחב יותר של תוקפים". "לא ניתן להגן על הכול בו זמנית", ציין. "יש על גורמי הביטחון והסייבר אחריות להבטיח את עמידותם של תשתיות קריטיות ושירותים חיוניים. הציבור לא צריך להתנהל ביום יום שלו תוך מודעות לאיומי הסייבר המתמשכים על מערכות האנרגיה, המים, התשתיות הימיות והשירותים, שעליהם נשענים החיים. האחריות להבין את הסיכונים ולפעול לצמצום שלהם מוטלת על אנשי המקצוע, גופי הממשלה והשותפים מהתעשייה". לדבריו, האתגר הוא לא להגן על כלל המערכות, אלא לזהות אילו מהן חיוניות במיוחד – כאלה שלפגיעה בהן עלולות להיות השלכות רחבות מאוד – ובהתאם לכך יש לתעדף את המשאבים להגנה, ולהתמקד בהגנה על "המקומות החשובים ביותר". אסטרטגיית CISA 2030 אנדרסן סיפר על אסטרטגיית CISA 2030, שהסוכנות – גוף הגנת הסייבר הממשלתי החשוב בעולם – הציגה באחרונה. "הגישה שלנו מתמקדת בהגנה על ארצות הברית במרחב הסייבר, בחיזוק שיתופי הפעולה עם הגורמים החיוניים לביטחון המדינה ובהשגת עמידות ארוכת טווח מול איומים משתנים", אמר העומד בראש הסוכנות. האסטרטגיה הזאת עומדת על שלוש רגליים: Defend (הגן), Harden (הקשח) ו-Prevail (גבור על…). יש לה כמה מטרות: לעבור להגנה יוזמת, לאבטח טכנולוגיות תפעוליות, לספק שקיפות בשרשרת האספקה ובתוכנה, לתעדף ולהקשיח את ההגנה על תשתיות לאומיות, להשקיע בכלים שיכולים להעביר מודיעין בזמן אמת למגינים, לחזק את מערכות תקשורת בחירום, להשקיע בתשתית תקשורת מוצפנת ומבוזרת, ולהישען באופן מוגבר על עשרת המשרדים האזוריים של CISA ברחבי ארצות הברית. "שיתוף פעולה בינלאומי – חלק מרכזי מההגנה" בהמשך דיבר אנדרסן על שיתופי פעולה בינלאומיים בתחום הסייבר, בדגש על זה שקיים בין ישראל לארצות הברית. "שותפות זו, ובפרט בינינו לבין מערך הסייבר הלאומי בישראל, חורגת מחילופי מידע ומידע טכנולוגי. היא מהווה בסיס להתמודדות משותפת עם גורמי איום שמבקשים לפגוע בנו, בישראל ובאזרחים של שתי המדינות", ציין. הוא אמר ש-"שיתוף פעולה בינלאומי הוא חלק מרכזי מההגנה: התמודדות עם האיומים החדשים לא יכולה להיעשות על ידי ממשלות בלבד. שותפויות עם המגזר הפרטי, התעשייה וגופי ביטחון ממדינות אחרות הן תנאי להצלחה. יש להביא לחיזוק הקשרים, להחלפת ידע ולשיפור יכולת ההתמודדות המשותפת עם איומים משתנים. אנחנו לא יכולים לעשות את כל זה בלעדיכם, בישראל. ההצלחה שלכם חיונית להצלחה שלנו. אנחנו צריכים להמשיך להתפתח, להתאים את הגישה שלנו לאיומים המשתנים ולפעול יחד כדי להבטיח את המשך פעילותם של השירותים והתשתיות החשובים ביותר לאזרחינו". אנדרסן סיכם באומרו כי "נמשיך לפעול להגדלת החוסן בסייבר, כולל של תשתיות ומערכות קריטיות. קהילת אבטחת המידע והגנת הסייבר מאותגרת מכל כיוון. עלינו לאמץ מודלים סופר חכמים וטכנולוגיות חדשות, על מנת להתמודד בהצלחה עם האיומים החדשים ולספק הגנה מתמדת".

"עידן ה-AI הביא איתו מלחמת התשה חדשה, והאויבים מנסים להכריע אותנו באמצעות שחיקה מתמשכת. המרוץ הוא כבר לא רק מי תוקף ומי מגן טוב יותר, אלא מי פועל מהר יותר. מדינה שלא תצליח להתאושש מהקצב שבו היא מותקפת עלולה למצוא את עצמה נשחקת בהדרגה", כך אמר יוסי כראדי, ראש מערך הסייבר הלאומי. כראדי דיבר הבוקר (ג') בשבוע הסייבר הלאומי באוניברסיטת תל אביב. הוא הציג תפיסה של מלחמת ההתשה החדשה בסייבר, שפורסמה באחרונה במאמר בכתב עת בארצות הברית. "לפי התפיסה, האיום האסטרטגי לא טמון רק בעוצמתה של מתקפה בודדת, אלא בהצטברות של מתקפות לאורך זמן. כאשר קצב התקיפות עולה על קצב ההתאוששות, גם אירועים נקודתיים עלולים להצטבר לכדי פגיעה מערכתית רחבה", ציין. הוא הוסיף כי "יש חלון זמנים שבו לתוקף יש יתרון על המגן – עד להטמעת יכולות AI בהגנה הלאומית. תוקף צריך רק להשתמש במודל אחד, לתקוף יעד אחד ולבחור מתי לפעול. אבל ברמה הלאומית, המשימה של המגנים קשה יותר: עלינו להגן בו זמנית, ובהצלחה, על ארגונים רבים, לעשות זאת סביב לשעון ולהגן מפני מתקפות שמתאפשרות באמצעות מגוון רחב של מודלים שונים – ואת כל זאת עלינו לעשות תוך עמידה בדרישות רגולטוריות". ה-"ריצה" של איראן ליכולות תקיפה מבוססות בינה מלאכותית לדברי כראדי, "בזמן שהעולם פועל למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, אנחנו יודעים שהיא פועלת גם לפיתוח יכולת התקפית נוספת בסייבר, תוך שימוש בבינה מלאכותית. היכולת הזו עלולה לפגוע לא רק בנו, אלא בכלל בעולם". שורת ניתוחים ודו"חות מודיעין הצביעו על ה-"ריצה" של איראן ליכולות תקיפה מבוססות AI. על פי ההערכות, היא פועלת על מנת להיעזר ביכולות בינה מלאכותית של מעצמות כמו סין ורוסיה כדי לשדרג ולשכלל את היכולות האלה. חברות כגון מיקרוסופט ו-OpenAI כבר חסמו חשבונות של קבוצות תקיפה איראניות, שהשתמשו במודלי שפה גדולים (LLMs) לצרכים שונים, כגון כתיבה ושדרוג של קוד זדוני, ניתוח פגיעויות אבטחה במערכות תעשייתיות וניסוח הודעות פישינג מתוחכמות. לצד זאת, איראן מבצעת קמפייני השפעה-תודעה מבוססי AI, בין היתר עלינו, הישראלים. "עלינו להעמיק את שיתופי הפעולה" כראדי ציין כי "אל לנו לשכוח את צעדי אבטחת המידע הבסיסיים, כולל בקרות גישה, תוכניות התאוששות מאסון וגיבוי. עלינו להעמיק את שיתופי הפעולה בתוך ומחוץ לקהילת אבטחת המידע והגנת הסייבר, עם מדינות בנות ברית וידידות, סוכנויות מקבילות, התעשייה והאקדמיה. בכל בניית הגנה בסייבר, תמיד נקפיד על שילוב בני אנוש, שיערכו בקרות על עבודת סוכני ה-AI". ראש מערך הסייבר הלאומי, יוסי כראדי, ורוברטה. צילום: חן גלילי, שבוע הסייבר באוניברסיטת תל אביב בסיום דבריו של כראדי עלתה לבמה רוברטה, רובוטית הומנואידית מהמעבדה של פרופ' יובל אלוביץ' מהמחלקה להנדסת מערכות מידע באוניברסיטת בן גוריון. "כאשר מכונה פועלת בעולם הפיזי, האם אנחנו עדיין בשליטה?", שאל ראש מערך הסייבר הלאומי. "דמיינו מיליון רובוטים מאותו יצרן, שפועלים בעשרות מדינות. ואז, יום אחד, עדכון או מתקפת סייבר גורם.ת לכל אותם מיליון רובוטים לבצע את אותה פעולה מסוכנת, באותו הזמן. אנשים עלולים להיפגע".

"גל מתקפות סייבר נגד מערכות קירור במרכולים ובמתקנים רפואיים באירופה הוא המחשה ודוגמה מעניינת למערכות תפעוליות, שלא תמיד זוכות לתשומת הלב הראויה בהיבט אבטחת הסייבר, למרות החשיבות שלהן לפעילות השוטפת. הן אחראיות על שמירת תנאים מדויקים, ולעיתים שינוי של מדד אחד בלבד עלול לגרום לנזק משמעותי", כך אמר מאיר אסיסקוביץ', דירקטור בכיר לניהול מוצר ומוביל תחום התשתיות הקריטיות ב-טנאבל. לדבריו, "בעידן הבינה המלאכותית, האיום הזה מקבל ממדים חדשים. ה-AI הוא מכפיל כוח עבור התוקפים, ומאפשר מתקפות סייבר על סטרואידים. כלים מתקדמים מאפשרים לאתר מערכות חשופות, לנתח חולשות ולהאיץ תהליכים שבעבר דרשו ידע טכני מתקדם וזמן רב. המשמעות היא שגם גורמים בעלי יכולות טכניות מוגבלות יחסית עלולים לבצע פעולות שבעבר היו שמורות לתוקפים מיומנים יותר". הוא הדגיש כי "ארגונים שעדיין מניחים בשנת 2026 שהמערכות התפעוליות שלהם מבודדות לחלוטין מהעולם החיצון צריכים לחשוב מחדש. השאלה אינה האם נכון לחבר מערכות תפעוליות לרשת, אלא כיצד מבטיחים שהחיבור הזה לא יהפוך לנקודת התורפה של הארגון". מערכות תפעוליות כבר אינן מבודדות אסיסקוביץ' ציין כי "ראינו בשבועות האחרונים כיצד שינוי בהגדרות הטמפרטורה או במחזורי ההפשרה עלול לפגוע בסחורה ולשבש פעילות עסקית. במתקנים רפואיים, שבהם נשמרים מוצרי דם וחומרים ביולוגיים, ההשלכות עלולות להיות חמורות אף יותר. האירועים האלה ממחישים שתוקפים אינם חייבים להשבית מערכת שלמה כדי לגרום נזק. לעיתים די בשינוי ממוקד של הגדרה תפעולית. חשוב שארגונים יבינו לא רק אילו מערכות הם מפעילים, אלא גם מה עלול לקרות כשגורם לא מורשה מצליח להשפיע על אופן פעולתן". לדבריו, האירועים ממחישים מדוע אבטחת סייבר של מערכות תפעוליות חיונית גם ברשתות מזון. "במשך שנים אבטחת מערכות בקרה תעשייתיות התבססה על ההנחה שהן פועלות בסביבה סגורה ומבודדת מהאינטרנט. הבידוד הזה נחשב לאחת משכבות ההגנה המרכזיות של המערכות התפעוליות, והעניק לארגונים תחושת ביטחון מפני איומים חיצוניים. אלא שהמציאות השתנתה, והאירועים האחרונים באירופה ממחישים עד כמה התפיסה הזו כבר אינה מספקת", הסביר. הוא הוסיף כי "כיום מערכות תפעוליות רבות מחוברות לרשתות המחשוב הארגוניות ולעיתים גם לאינטרנט. ההתפתחות פותחת בפני התוקפים נתיבי חדירה חדשים. סיסמאות חלשות, חולשות אבטחה, חיבורים שאינם מאובטחים כראוי והרשאות גישה רחבות מדי עלולים לאפשר לתוקפים להגיע למערכות הבקרה ולשבש את פעילותן". מניהול חולשות לניהול חשיפות לדברי אסיסקוביץ', "ניהול חולשות הוא חלק חשוב מאבטחת הסייבר, אבל עצם הזיהוי של חולשה אינו מספיק כדי להבין את רמת הסיכון שהיא מציבה לארגון. כאן נכנסת לתמונה גישת ניהול החשיפות. זו מאפשרת להסתכל על התמונה הרחבה. במקום להתמקד בכל חולשה בנפרד, בוחנים כיצד מערכות מחוברות זו לזו, אילו הרשאות גישה קיימות והאם שילוב של כמה נקודות תורפה עלול לאפשר לתוקף להגיע למערכות חיוניות. המטרה היא לא רק לזהות כמה שיותר חולשות, אלא להבין אילו מהן מציבות את הסיכון המשמעותי ביותר ולתעדף את הטיפול בהתאם". התחום עומד גם במרכז פלטפורמת ניהול החשיפות של טנאבל, שמפותחת בין היתר בישראל. אסיסקוביץ' הסביר כי "בתרחיש אפשרי, התוקף מתחיל מנקודת כניסה שנמצאת בכלל מחוץ למערכת התפעולית. אם קיימים חיבורים בין הסביבות וההפרדה אינה מספקת, הוא עלול לנצל אותם כדי להתקדם בהדרגה לכיוון רכיבים רגישים יותר. לכן, בדיקה של הבקר עצמו אינה מספיקה. צריך להבין את השרשרת כולה: אילו מערכות מחוברות אליו ומה קורה אם אחת מהן נפגעת". לדבריו, "הרעיון הוא לזהות מראש את הנתיבים הללו ולצמצם אותם. הפרדת רשתות, הגבלת הרשאות ובקרה על גישה של ספקים חיצוניים הן צעדים שיכולים להקטין את היכולת של תוקף לנוע בין מערכות", בהתאם לעקרונות המקובלים בהגנה על מערכות בקרה תעשייתיות. מאירוע סייבר למשבר תפעולי לסיכום אמר כי "בפגיעה במערכות קירור באירופה, העניין הטכני מטריד, הנזק ללא ספק כבד, אבל יש פה עליית מדרגה רציפה ומדאיגה מאוד. זה מעבר לסייבר או אבטחת מידע, זה עניין של חוסן לאומי ותחושת הביטחון של האזרחים. התוקפים מצליחים ליצור פה דאגות מסדר גודל חדש הן לאזרח והן למקבל ההחלטות. במתקפות שראינו באחרונה יש החמרה מתמדת במסר למותקף ולתעשייה: מנזק נקודתי מוגבל מבחינת תודעה, ליעדים המשפיעים באופן ישיר על רבבות ומגבירים את הלחץ על הממשל המותקף. ניצול של מתקפות סייבר כדי להרוס מנות דם הוא כבר נזק בקנה מידה אחר לגמרי. בעולם שבו מערכות מחשוב שולטות ביותר ויותר תהליכים פיזיים, ההבדל בין אירוע סייבר נקודתי למשבר תפעולי משמעותי עשוי להיות קטן מאוד". לדבריו, זהו האתגר החדש של ארגונים שמערכות המחשוב שלהם שולטות בתהליכים פיזיים.

פרצת אבטחה חמורה שנחשפה באחרונה בלינוקס, וכמה גופי אבטחה כבר דיווחו עליה, כבר מנוצלת באופן פעיל – כך לפי דיווחים שפורסמו בימים האחרונים בתקשורת הטכנולוגית. מדובר בפרצה שמאפשרת להאקרים לבצע התחברות SSH למערכת פעילה, ולקבל גישה לחשבונות גם ברמת הרשאה גבוהה, כשהתוקפים כלל לא זקוקים לסיסמה. הפגיעות, שזכתה לכינוי sshole ומזוהה כ-CVE-2026-123158, קיימת במערכות שבהן משתמשים ב-OpenSSH כדי לאפשר התחברות מרחוק, ובו זמנית מבוססות על ספריית התוכנה musl. בנוסף, כדי לאפשר את הפרצה, המערכת לא משתמשת במנגנון אימות. על אף שמדובר בתנאים מורכבים יחסית, זה שילוב שדי נפוץ בבמחשבים המבוססים על musl, בעיקר במה שמוגדר כהפצה קלת משקל. כך פועלים התוקפים לפי הדיווח, התוקפים שולחים מחרוזת סיסמה ארוכה במיוחד, שמכילה יותר מ-256 תווים – מה שגורם לשגיאה בתהליך בדיקת הסיסמה, שבעקבותיה נוצרת פרשנות שגויה, שמאפשרת לעקוף את מנגנון האימות ולחדור בקלות למערכת. כן דווח כי ההאקרים התקינו במחשבים שנפרצו מערכת Python 3, כדי להפעיל דלת אחורית שמכונה TAC Agent. זו מאפשרת להם להריץ פקודות במערכת, לאסוף מידע על סביבת המחשב ולשמור על הגישה לזו לאורך זמן. חברת האבטחה פרה-וידיאן דיווחה שהחיישנים שלה כבר זיהו, בכמה ימים בלבד, יותר מ-20 ניסיונות תקיפה מתשע מדינות ו-13 כתובות IP. גם ווטצ'טאואר דיווחה על זיהוי ניצול בפועל של התקלה, וגריינויז ציינה כי מערכות פיתיון שלה הותקפו בצורה דומה בידי קבוצת האקרים שעונה לשם GT10. התגובה של OpenSSH הייתה יחסית מהירה, והיא פרסמה עדכון אבטחה שמומלץ להתקין מהר ככל האפשר. במערכות המשתמשות ב-musl מומלץ גם לבצע בדיקה נוספת של החשיפה לפרצה. מעבר לכך, יש לבצע סריקה ובדיקה במערכות musl כדי לבדוק שאין משתמשים לא מוכרים שמחוברים ללא הרשאה.

במשך קרוב ל-20 שנה למדו חברות ישראליות לדבר בשפה של גוגל: מילות מפתח, קישורים נכנסים, מהירות טעינה, תגיות מטא. התחום הזה, SEO, הבשיל לכדי דיסציפלינה של ממש, עם תקציבים, כלים, אנשי מקצוע וסוכנויות. ברם, יותר ויותר משתמשים, ובמיוחד אנשי מקצוע בתחום ה-IT, כבר לא מקלידים שאילתה בגוגל וגוללים בין עשרות קישורים כחולים. הם שואלים את ChatGPT, ג'מיני, קלוד או פרפלקסיטי ומקבלים תשובה אחת, מסוכמת, עם קומץ מקורות. כמאמר הקלישאה, מי שלא נמצא שם – לא קיים. כאן מתגלה פער מטריד, כפי שנחשף גם במחקר של ספיריט, שפורסם השבוע: חברה ישראלית שמדורגת היטב בגוגל לשאילתה בעברית עשויה, או עלולה, שלא להופיע כלל בתשובה של עוזר AI לאותה שאלה. ההסבר ההגיוני הוא שהמודלים "חושבים באנגלית": מתרגמים את השאלה שלנו, פונים למקורות באנגלית ובניגוד לגוגל, בכלל לא מאנדקסים את הרשת הישראלית. מתברר שחלק מהטענה הזאת נכון מאוד, אבל החלק השני טעון תיקון – ודווקא הוא החלק המעניין. האם המודל באמת "חושב באנגלית"? הצד הנכון של הטענה מתחיל בנתוני האימון. מודלי שפה גדולים מאומנים במידה רבה על Common Crawl, ארכיון הרשת הפתוח, ובגרסת מרץ 2023 שלו, כמעט מחצית מהמסמכים (46%) היו באנגלית, כשאף שפה אחרת לא חצתה את רף ה-6%. עברית נמצאת הרחק מאחור: ניתוח עדכני של כ-158 מיליון אתרים מצא שרק כ-0.2% מהאתרים שמצהירים על שפתם כתובים בעברית, לעומת 65.5% באנגלית. מחקר של מכון EPFL השווייצרי בדק מה קורה בתוך מודלי Llama-2 של מטא כשהם מעבדים טקסט שאינו באנגלית. הממצא: בשכבות האמצעיות של המודל, הייצוג הפנימי של המושגים קרוב יותר לאנגלית מאשר לשפת הקלט. ברם, החוקרים מדגישים שאין כאן תרגום מילולי לאנגלית וחזרה, אלא "מרחב סמנטי" שמוטה לשפה זו בשל החשיפה העודפת אליה באימון. כלומר, "חושבים באנגלית" הוא קיצור נכון, אבל גס. המודל לא מתרגם את השאלה שלכם, הוא פשוט מכיר את העולם בעיקר דרך עולם מושגים בשפה הכי גלובלית שיש. החיפוש בורח לאנגלית כאן מגיע החלק שמאשש את הסברה בצורה הבוטה ביותר: כשעוזר AI מחפש ברשת, הוא לא שולח את השאלה שלכם כמות שהיא. הוא מפרק אותה לכמה שאילתות משנה ממוקדות, מה שמכונה בתעשייה Query Fan-out, ושולח אותן למנוע החיפוש. חברת האנליטיקה Peec AI ניתחה בפברואר השנה יותר מ-10 מיליון פרומפטים ו-20 מיליון שאילתות משנה של ChatGPT, וסיננה רק מקרים שבהם שפת השאלה תאמה את מיקום המשתמש: פולנית מפולין, גרמנית מגרמניה וכן הלאה. התוצאה: 43% משאילתות המשנה לפרומפטים שאינם באנגלית רצו באנגלית ובכ-78% מהשיחות, לפחות חיפוש אחד נשלח לרשת האנגלית. בטורקית שיעור ההמרה הגיע ל-94%, בספרדית, הנמוכה ביותר, ל-66%, ואף שפה לא ירדה מתחת ל-60%. עברית? עוזרי ה-AI מעדיפים אנגלית. צילום: ShutterStock עברית אמנם לא נכללה במדגם, אבל אין סיבה להניח שההתנהגות של עוזרי ה-AI כאן אחרת. אם כבר, ההיקף הדל של התוכן העברי ברשת מרמז שהמצב במקרה של השפה שלנו חמור יותר. הדוגמאות שהמחקר מביא מוכרות: כך למשל, אלגרו, זירת המסחר המובילה בפולין, נעדרה או נקברה בתשובות בפולנית, ובשאילתה ספרדית על מותגי קוסמטיקה, ChatGPT הוסיף על דעת עצמו את המילה "גלובליים" – ולא החזיר בתשובה אף מותג ספרדי. ההסבר של Peec הוא שדפים גלובליים צוברים יותר קישורים ואזכורים, שהמודלים מפרשים כסימני אמינות. במילים אחרות, המנגנון לא "שונא" תוכן מקומי – הוא פשוט מעדיף ללכת על בטוח. יש אינדקס, פשוט לא של גוגל עכשיו לתיקון: הטענה שעוזרי ה-AI "לא מאנדקסים" את הרשת אינה מדויקת. הם נשענים על אינדקס, רק לא בהכרח על זה של גוגל. ChatGPT מבוסס על שילוב של האינדקס של בינג והסורק של OpenAI עצמה, OAI-SearchBot של אנת'רופיק נשען על מנוע החיפוש העצמאי Brave ואילו לפרפלקסיטי יש אינדקס משלו. רק ג'מיני ו-AI Mode של גוגל יושבים על האינדקס של גוגל. דה פקטו, רק גוגל ומיקרוסופט מחזיקות אינדקס בקנה מידה של הרשת כולה. כל השאר – שוכרים. החברות הישראליות שיבינו שה-SEO כבר מזמן לא לבד, ויתחילו לבנות נוכחות במקומות שמהם המודלים קוראים, הן שיופיעו בתשובות שלהם. האחרות ימשיכו לשבת בראש עמוד תוצאות שפחות ופחות אנשים טורחים לפתוח באופן אירוני, יש כאן פתח חדש לתחרות על הדומיננטיות של גוגל. לפי Peec, המוצרים של חברת הענק נשארים קרובים יותר לשפת השאילתה מאשר ChatGPT. אבל אינדקסים קטנים יותר, כמו של Brave או פרפלקסיטי, ככל הנראה רדודים יותר ברשת העברית, ומי שמעולם לא בדק אם האתר שלו מופיע בהם עשוי לגלות שהוא שקוף, לא קיים, עבור חלק מהעוזרים. יתרה מכך, מי שחוסם בטעות ב-robots.txt את הסורקים של OpenAI או של אנת'רופיק מוציא את עצמו מהתשובות במו ידיו. שפת השאלה קובעת את זהות המנצח ויש עוד טוויסט, שאולי חשוב מכל השאר: מחקר מבוקר שביצע חוקר מהחברה האסטונית Rankfor.AI, שבדק את ChatGPT במדינתו, וכן בנורבגיה ובטורקיה, מצא ששפת השאלה משפיעה יותר מכל גורם אחר. כשהשאלה נשאלה בשפה המקומית – מותג גלובלי הופיע בריצה אחת בלבד מתוך 24. כשאותה שאלה נשאלה באנגלית מאיסטנבול ומטאלין, לא הופיע ספק מקומי באף אחת מ-12 הריצות. בעבודה קודמת של אותו חוקר, על פני כ-13 אלף תשובות, שפת השאלה הסבירה 26.5% מהשונות בתשובות, ואילו זהות המותג רק 1.5%. ברם, החברה מוכרת כלי לנראות ב-AI, כך שיש פה גם אינטרס מסחרי חזק, שבגללו יש לקחת את הממצאים האלה בערבון מוגבל, ועדיין, הם מעניינים. המשמעות של זה לתעשיית ההיי-טק הישראלית היא לא פשוטה: חברת סייבר, פינטק או SaaS ישראלית ממוצעת לא מוכרת בעברית בכלל או כמעט בכלל – רוב הלקוחות שלה הם בניו יורק, בלונדון או בפרנקפורט, והם שואלים שאילתות אנגלית. שם היא מתחרה בענקיות גלובליות, שצברו עשרות שנים של כיסוי באנגלית. גם אנשי ה-IT בישראל נוטים לנסח שאלות מקצועיות באנגלית. כך שהבעיה העיקרית איננה שהמודל מתרגם את העברית שלנו – אלא שרוב השאלות שחשובות לנו כבר נשאלו בשפה הגלובלית. ושם, הקול שלנו חלש. מ-SEO ל-GEO כאן נכנס לתמונה ה-GEO (ר"ת Generative Engine Optimization). המונח נטבע במאמר של חוקרים מפרינסטון, מ-IIT דלהי וממוסדות נוספים. החוקרים הראו ששינויים בתוכן עצמו, כמו הוספת ציטוטים, נתונים סטטיסטיים והפניות למקורות, יכולים להגדיל את הנראות של אתר בתשובות של מנועים ג'נרטיביים בעד 40%, ובבדיקה על פרפלקסיטי – בעד 37%. ההבדל המהותי מ-SEO הוא שהמודל לא מחפש מילות מפתח, אלא משפטים שאפשר לצטט. אבל, הלקח החשוב ביותר נוגע לשאלה איפה לכתוב, ולא רק איך. מחקר נוסף של Rankfor.AI, שניתח כ-167 אלף ציטוטים בתשובות על 128 מותגים ב-12 שווקים, מצא ש-85.7% מהמקורות שהמודלים מצטטים כשהם עונים על שאלה לגבי חברה הם לא אתרים שהחברה מחזיקה. ויקיפדיה היא הדומיין המצוטט ביותר ב-11 מ-12 השפות שנבדקו. ה-"כוכב" החדש. GEO. צילום: ShutterStock בקיצור, האתר שלכם הוא הגורם השולי כאן. מה שקובע הוא מה שאחרים כותבים עליכם: אתרי השוואה, פרסומים מקצועיים, דירוגים, פורומים וערכים אנציקלופדיים, ובמקרה של חברות ישראליות שפונות לשוק הבינלאומי, בעיקר באנגלית. מה זה אומר בפועל? קודם כל, כדאי לכם לבדוק איך הארגון שלכם מופיעים במנועי החיפוש האחרים, להירשם ב-Bing Webmaster Tools, לבדוק נוכחות ב-Brave ולוודא שהסורקים של מנועי ה-AI אינם חסומים. שנית, להשקיע בתוכן ובחשיפה באנגלית במקורות שהמודלים כבר סומכים עליהם בתחום, ולא בתרגום עיוור של האתר. גם Peec ממליצה במפורש על בחירה ממוקדת ולא על תרגום גורף. ולבסוף, צרו לעצמכם שם אמין, המבוסס על עובדות ונתונים, ועל פרסומים תומכים במקומות אחרים – ולא רק טריקים של צפיפות מילות מפתח. לסיכום, ה-SEO לא מת, אבל הוא הפך לנקודת פתיחה ואינו עוד קו הסיום. נכון, מנוע החיפוש של גוגל עדיין מכיר את הרשת העברית טוב מכולם, אבל הוא כבר לא השומר היחיד בשער, לשמחתנו. החברות הישראליות שיבינו את זה עכשיו, ויתחילו לבנות נוכחות במקומות שמהם המודלים קוראים, הן שיופיעו בתשובות שלהם. האחרות ימשיכו לשבת בראש עמוד תוצאות שפחות ופחות אנשים טורחים לפתוח.

"ישראל חייבת לשאוף לריבונות דיגיטלית בתחום ה-AI ולבצע מהלכים אסטרטגיים שיאפשרו לה להגיע אליה. בתוך מספר שנים, התלות במערכות הבינה המלאכותית עלולה להפוך לסיכון עבור מדינות שלא ייערכו לכך", כך אמר שחר ברכה, המשנה לראש המטה הלאומי לבינה מלאכותית, בראיון לפודקאסט אנשים ומחשבים. לדברי ברכה, ריבונות דיגיטלית בתחום הבינה המלאכותית היא אחד היעדים המרכזיים של פעילות המטה. בראיון הוא מסביר מדוע ישראל חייבת לפעול לצמצום התלות בחברות הטכנולוגיה הבינלאומיות, כיצד ניתן לעשות זאת ומהו היתרון היחסי של ישראל במרוץ העולמי בתחום. ברכה הוא איש טכנולוגיה ואסטרטגיה, בעל ניסיון רב במגזרים הציבורי והפרטי. בין היתר, הוא כיהן כמנכ"ל בפועל של רשות התקשוב הממשלתי, והיה מעורב במסגרת תפקידו בקידום פרויקט הענן הממשלתי נימבוס. בהמשך הוא עבד בדלויט, ולאחר מכן חזר לשירות הציבורי. את דרכו בעולם הטכנולוגיה החל ברכה בגיל צעיר במיוחד: הוא מספר שכתב תוכנה כבר בגיל שש, על מחשב ה-PC הראשון שאביו, טכנאי אלקטרוניקה, הביא הביתה. מאז שחרורו מצה"ל הוא נמצא בתחום ההיי-טק – תחילה בחברות תוכנה במגזר הפרטי ובהמשך, כאמור, במגזר הציבורי. את הקריירה הממשלתית החל ברכה במשרד המשפטים, שם הקים את חטיבת התוכנה. לאחר מכן הוא עבר לרשות התקשוב הממשלתי (כיום מערך הדיגיטל הלאומי), תחילה כסמנכ"ל תכנון ואסטרטגיה, ובהמשך כיהן כמנכ"ל בפועל של הרשות.  צילום ועריכת וידיאו: ניר מטרסו מדוע מדינת ישראל זקוקה בכלל לגוף כמו המטה הלאומי לבינה מלאכותית? "התפקיד של המטה הוא להאיץ תהליכים, לאפשר הקמת חברות AI, לשחרר חסמים ובעיקר לתאם ולקדם מהלכים. אנחנו סטארט-אפ ניישן, אבל עדיין לא AI ניישן, והתפקיד של המטה הוא לסייע לנו להפוך אותה לכזו. למשל, בוודאי שמעת שנפתחו השנה מסלולים רבים לתארים אקדמיים בתחום הבינה המלאכותית. סייענו למועצה להשכלה גבוהה לקדם ולממש את המהלך הזה. האם היא הייתה יכולה לעשות זאת לבד? אולי, אבל אני מאמין שסייענו להאיץ את התהליכים. זו רק דוגמה אחת, שממחישה את העיקרון שמנחה את התוכנית האסטרטגית שלנו: להאיץ, לקדם ולחבר בין הגורמים השונים. אנחנו לא רוצים להיות האירוע עצמו, אלא לאפשר לדברים לקרות". מהן המשימות המרכזיות שעומדות בפני המטה בשנה הקרובה? "מדינת ישראל חייבת לשאוף להגיע לריבונות דיגיטלית בתחום ה-AI. זו אחת המשימות המרכזיות שלנו במסגרת התוכנית האסטרטגית. מדובר בבעיה עולמית: הבינה המלאכותית תפעיל בעתיד תהליכים בבתי חולים, באקדמיה, במערכות תפעול, ברמזורים ובתחבורה – מערכות קריטיות לחיי היום יום. הבעיה היא שמערכות ה-AI נשלטות כיום על ידי חברות מסחריות, וישראל, כמו מדינות אחרות, תלויה בהן. ברמה העקרונית, שום דבר לא מונע מחברות אלה להוריד את השאלטר ולהפסיק לספק שירותים או תמיכה לישראל. עוד אלמנט של הריבונות הדיגיטלית, שהוא אחת המשימות המרכזיות שלנו, הוא היכולת להבטיח המשכיות תפקודית ולצמצם את התלות בגורמי חוץ שאין לנו שליטה עליהם. זה לא מוצר שאפשר פשוט לרכוש מהמדף. יש מודלים להסדרים דומים, כמו פרויקט נימבוס, שאינו הסכם רישוי תוכנה רגיל. אנחנו צריכים להגיע למצב שבו נוכל להמשיך להפעיל מערכות קריטיות בכל מצב חירום או משבר". אבל כל אחת מהחברות הבינלאומיות יכולה להחליט מחר לעזוב את ישראל. איך מונעים מצב כזה? "בעולם הטכנולוגי אין כיום יכולת לאף מדינה, כולל ארצות הברית וסין, לייצר ריבונות מלאה ולשלוט בכל שרשרת הערך של הטכנולוגיה, במיוחד בתחום ה-AI. השרשרת מתחילה במינרלים, ממשיכה בייצור השבבים – תעשייה בפני עצמה – ומסתיימת בפיתוח המודלים. במצב כזה, צריך לנסות ולהשפיע על צווארי הבקבוק, וכאן יש לישראל מה להציע. אנחנו צריכים לייצר כאן סביבה ותנאים שיגרמו לחברות הגדולות להשקיע בישראל סכומי כסף משמעותיים בתחום הבינה המלאכותית, כך שלא יהיה להן כדאי לעזוב. יש לנו את אנבידיה ואת AWS, שהיא אחת הזוכות בפרויקט נימבוס. עכשיו צריך לעשות מאמצים כדי לשכנע ענקיות AI נוספות להגיע לכאן". ומה לגבי המודלים, שנמצאים בשליטת אותן חברות – ולא בשליטתנו? "זו שאלה מאוד כבדה ברמה הלאומית. כיום, כשאתה עובד עם ג'מיני או עם כל מודל מסחרי אחר, אתה תלוי בחברות האלה, כמו בכל ספק שירות. בראייה עתידית, המודלים צריכים להיות משאב לאומי בסיסי, כמו דלק, וצריכות להיות לנו רזרבות לשעת חירום גם כאן. נכון שכרגע זה נראה לא ריאלי, משום שמדובר בהשקעות של מיליארדי דולרים, אבל קיימת גישה שלפיה אפשר לייצר מודלים ייעודיים לצרכים שלך, למשל לצורכי הממשלה. לא חייבים לפתח את כל הספקטרום של היכולות שקיים בגרסאות המסחריות הגדולות". האם זה אפשרי גם בישראל? "כן. העתיד, כפי שאני רואה אותו, הוא שארגונים יפתחו מודלים ייעודיים, שיוכלו להיות מותאמים לצרכים שלהם. זו סוגיה שמדינת ישראל צריכה לקבל לגביה החלטה אסטרטגית. עשינו דברים דומים בתחומים אחרים, ויש דוגמאות לכך. צריך לזכור שישראל מובילה בתחומי היישומים ופיתוח ה-AI. ישראל היא גם מעצמת תכנון שבבים, כפי שאפשר לראות בפעילות של אינטל בקריית גת. אנחנו מנסים להביא לכאן חברות נוספות, שיעסקו בתכנון שבבים. חברות מגלות עניין בתחום הזה, משום שיש בו ערך כלכלי: הוא יכול לקצר זמנים ולייעל תהליכי ייצור. בסופו של דבר, החברות האלה יגיעו לכאן לא מפני שהן אוהבות ציון, אלא מפני שזה כדאי להן מבחינה עסקית". אילו משימות נוספות עומדות על הפרק אצלכם? "החיים עצמם. צריך לזהות בעיות ולבדוק כיצד אפשר לפתור אותן בעזרתAI , למשל בתחומי הבריאות והתחבורה. ברור שכרגע לא נוכל לפתור באמצעות בינה מלאכותית את בעיית הפקקים בישראל, אבל בהחלט אפשר לקחת מועצה מקומית מסוימת, שיש בה צומת בעייתי, להושיב סביב שולחן אחד את כל הגורמים המעורבים ולחפש פתרונות נקודתיים. זו בדיוק העבודה שלנו. אותו הדבר בתחום הבריאות ובתחומים נוספים. התפקיד שלנו הוא להאיץ ולאפשר". אם היו שואלים אותך מה הממשלה הבאה צריכה לקדם בתחום הטכנולוגי ב-100 הימים הראשונים לכהונתה, מה היית ממליץ לה? "אני חושב שהיא צריכה לקבל החלטה כבדת משקל בנושא הריבונות הדיגיטלית. בנוסף, עליה לקבל החלטה על מודל ה-GPU שבו תבחר ישראל, שממנו נגזרים גם אתגרי החשמל והתשתיות. מעבר לכך, היא צריכה לקבל החלטות אסטרטגיות לגבי המקום שבו מדינת ישראל רוצה להיות בתחום הבינה המלאכותית, ולהקצות את המשאבים המתאימים כדי לממש את ההחלטות האלה".