סוגיית דחיית עדות נתניהו הגיעה עד לקבינט - וגם התקשורת משתתפת בחגיגה: במקום לשאול האם התעקשות הפרקליטות והרכב השופטים שראש הממשלה יעיד בצל ההתפתחויות הדרמטיות במזרח התיכון מוצדקת - עלינו העיתונאים להעלות בפני הציבור שאלה אחת, לא ממש מסובכת. הרי הנאשם נתניהו התחייב: "אני מסוגל"

כישלונם של תלמידי ישראל במבדקים הבינלאומיים הוא בבחינת כתובת שמופיעה על הקיר כבר זמן רב. הבעיה המרכזית הייתה ועודנה המחסור במורים ואיכות המורים הקיימים - אך לאורך השנים נכשלו משרדי החינוך השונים בהתמודדות עם המשבר 

ההתפתחויות באזור יצרו רושם שידם של האיראנים נמצאת תמיד על העליונה וכי הם נהנים מעוצמה ללא סייג. עם זאת, בשנים האחרונות נראה היה שהאתגרים והקשיים הניצבים בפני איראן במאמציה להפוך לשחקן הגמוני באזור הולכים ומתגברים

השופט שטיין קבע כי פלדשטיין ישוחרר מכיוון שאין בידיו עוד מידע מסווג ואילו הנגד יישאר במעצר כי הוא מחזיק בעוד מידע חשוב בשעת המלחמה. האמנם זה באמת המצב?

ראש הממשלה לא נקט אפילו בפרומיל של מאמץ במסיבת העיתונאים שערך כדי להראות שהיקום ספוג הרעל שחי בו לפני המלחמה לא יהיה אחריה. בתשובותיו המנוסחות מראש, בטמפרמנט הזועף-עולץ שלו ובקרב הצעקות המביך שניהל עם הכתבים, הוא הזכיר לנו שמאז התגבשות ההליך הפלילי נגדו אין נתניהו אחר - וכנראה שגם לא יהיה

נפילת משטר אסד היא אכן אירוע היסטורי ומהדהד שמתרחש תוך כדי שישראל עדיין מצויה במלחמה. רצה הגורל, או ליתר דיוק הפרקליטות שהתעקשה על כתב אישום משולב ומסורבל - והגיע גם הרגע שבו נאשם מספר אחת מוזמן לממש את זכותו להגן על עצמו

מי שאינו נושא את נגיף ההתמכרות לנתניהו צריך לגבש קודם את הכלל הראוי בלי קשר אליו, ורק אחר כך ליישמו בהקשר הספציפי שלפנינו גם לגביו

בעזה ובלבנון, ישראל העבירה מסר ברור: החלומות להחריב את מדינת היהודים נגוזו. אבל מי שיוצאים עכשיו בהבטחה ל"נכבה שנייה" רק נותנים זריקת סטרואידים לאפוס הפלסטיני