מה שהתאים לימי ראשית המדינה, לא מתאים למציאות הישראלית הנוכחית. המלחמה הובילה לטלטלה זהותית עמוקה, רבים מבקשים להעמיק את שייכותם, בדרכם. הממשלה הבאה חייבת להציע מתווה חדש שיסדיר את יחסי היהדות והמדינה מתוך הכרה שאיננו דומים לאף מדינה, אנחנו מדינה ייחודית

מקרון חי בפנטזיה לפיה אם רק יצליח להוכיח שחמאס אינו חלק אינטגרלי מהזהות הפלסטינית, הוא ישכנע את העולם בפתרון שתי המדינות ואולי יקבל את פרס נובל לפני טראמפ. בדרך הוא שכח את קורבנות הטרור והפלסטינים עצמם, שסובלים גם הם מחמאס 

יש לנו שתי משימות לקראת הבחירות: קבלת תוצאות הבחירות על ידי כלל המשתתפים ויהיה מה ולגיטימציה לשותפויות פוליטיות. ח"כ ערבי מייצג את אותו מספר קולות שמייצג ח"כ יהודי ושחבר כנסת שנבחר על ידי חרדים משתמטים שווה לחלוטין לחברת כנסת שנבחרה, לכאורה, בקולות המילואימניקים

הטענות ל"אלימות המתנחלים" הן חלק מהניסיון לעשות דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה למדינה וליהודי העולם כולו - ולהכשיר את הקרקע לטבח מיהודה ושומרון

חילופי שלטון אינם רק משאת נפשם של חברי האופוזיציה. אנחנו רגילים לדבר על דמוקרטיה בהקשרים של שלטון הרוב וזכויות המיעוט וכוחה של מערכת המשפט וכו', אבל דמוקרטיה יעילה מחייבת את האזרחים גם להחליף את השלטון ולא רק להיצמד למפלגות הבית שלהם