התחושה היא שהתוצאות עלולות להכות בתדהמה את אלה שהאמינו (וחלקם גם הכריזו בביטחון מוחלט) שלא ניתן להתאושש פוליטית מאסון כל כך גדול. המצב הנוכחי לבדו מעיד עד כמה היה נאיבי לחשוב כך.

כשפעילי “הציונות הדתית” מציבים אלף דגלי ישראל כדי לייצר פרובוקציה, ומבטיחים להעתיק את מודל יו”ש לגליל, הם הופכים מאבק קיומי לסיבוב אלקטורלי

שלוש שנים אחרי הטבח, שנה אחרי הסכם הפסקת המלחמה והשבת החטופים, הסדר לרצועת עזה שיכלול גם ביטחון מלא לישראל ולישראלים וגם עתיד נורמלי (יחסית) לפלסטינים שאינם מעורבים בטרור - נראה לגמרי כמו חלום באספמיה

הכתובת כבר הייתה על הקיר. במאי 2024 פירסם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, דוח על אבטחת התעופה האזרחית מישראל ואליה. בחלק המועט שפורסם המליץ המבקר למועצה לביטחון לאומי לבחון את התעופה האזרחית "על כלל היבטיה", ולהסדיר את חלוקת האחריות בין הגופים השונים

בחיל האוויר למדתי שאירוע נמדד לא רק בתוצאה, אלא בפוטנציאל האסון. לכן נקודת המוצא לחקירה צריכה להיות קשה וברורה: המטוס התרסק. 182 בני אדם נהרגו. עכשיו מתחילים לחקור

מול מודל הניהול הממשלתי המרשים שאולמרט הציג, ניצבת תפיסת הניהול הבעייתית, בלשון המעטה, מבית נתניהו