דיון בבג"ץ חשף לא רק אפליה תקציבית של מיליארדים בין החינוך הממלכתי לממלכתי–דתי, אלא גם את עמדת המדינה שלפיה, להבדיל מהתלמיד הדתי, אין צורך להשקיע בפיתוח הזהות של חילונים או מסורתיים. זו הייתה יכולה להיות נקודת מפנה, אבל הפוליטיקאים והעסקנים שוב בחרו אחרת

קשה להשתחרר מהמחשבה שבגלל שסך הכל כמה ח"כים בודדים צילמו עצמם מצביעים, בניגוד לחוק היסוד, תיפסל הצבעת הכנסת למבקר המדינה. הצבעה שבה גם בעבר חברי כנסת צילמו את עצמם מצביעים ושמעולם לא נאמר, גם לא על ידי הייעוץ המשפטי של הכנסת, שהדבר אסור

נציג הייעוץ המשפטי לכנסת, שהגן בחירוף נפש על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הוא הסנונית המבשרת על חיסול עצמאותם של שומרי הסף בבית המחוקקים ובמשרדי הממשלה

המכינות הן אי של תמימות, שמחת חיים וציונות, וכל אלה בפשטות קסומה. הצעירים שיוצאים אליהן, לא רק מקדישים קשב לעילת הקיום שלנו כאן, הם גם מממשים את הערכים הללו בצה"ל ולאחריו

ככל שמתערער תיק השוחד במשפטו של בנימין נתניהו, כך מתחזקת ההצדקה לפיצול סמכויות היועמ"ש. גם השיח המחנאי המתייצב מיד להגנת בהרב–מיארה הוא חלק מהבעיה